עריכת הדף "דיבור" (פסקה)

==כוח הגילוי==
הצורך של הדיבור הוא לא עבור האדם עצמו, שהרי כאשר הוא לבד, הוא לא זקוק לדבר. אלא הצורך הוא בכדי לדבר עם אחר, ולגלות לו את הנעלם במחשבתו. בזה חלוק הדיבור מהמחשבה, בכך שה[[מחשבה]] משמשת את האדם עצמו, ואילו הדיבור משמש להשפעה לאדם אחר. וכמו שזה באדם, כך זה גם למעלה, שעניין הדיבור הוא ההשפעה לדרגה אחרת – מה"עילה" ל"עלול". אבל כאשר הדרגה העליונה יותר אינה משפיעה, אלא היא מקבלת שפע לעצמה מדרגה עליונה יותר, היא נקראת "אילם"{{הערה|תורה אור וישב כח, א.}}.

והיינו, שעל ידי דיבורו של הרב התלמיד יוכל להבין ולהשכיל את כל השכל של הרב, אפילו שאין ערך בין התלמיד לרב בעצם החכמה (שהרי הרב הינו הרבה יותר חכם ממנו). אבל בשכל הזה שהרב השפיע לתלמיד יש ערך לתלמיד עם הרב, שהרי הוא מבין את השפה של הרב כמוהו. אלא שבזה עצמו יש התחלקות, שכל מקבל מבין לפי ערכו – לזה במיעוט ולזה בהתרחבות, לכל אחד לפום שיעורא דיליה{{הערה|שם=א|תורה אור הוספות לפ' ויקהל קיג, ב-ג.}}.

אף שמצד אחד הדיבור הוא מגלה את הצפון באדם, אך מצד שני הוא מהווה גם העלם עליו. דהיינו, שכאשר החכם ידבר את דבריו, הוא לא אומר את '''כל''' מה שנעלם במחשבתו, אלא רק מעט, באופן השייך לתלמיד. וגם בזה, אם התלמיד אינו כלי, אף שישמע את כל דברי הרב הוא לא יבין. וכמו קטן החוזר על מילים ומשפטים אף שאינו מבין כלל מה הוא אומר.

טעם ההעלם הזה יכול להיות בב' אופנים – א. מכיוון שהדיבור מעלים על השכל. ב. מכיוון שמה שנמשך לדיבור הוא רק החיצוניות של השכל{{הערה|שם=ב|לקוטי תורה צו טז, ד.}}.