עריכת הדף "הכרת הטוב" (פסקה)

== במשנת חכמים ==
על פי חז"ל, חומרת חטא [[אדם הראשון]] ([[חטא עץ הדעת]], שהוא מקור כל שאר החטאים והגלויות), היא בכך שכפר בטובה{{הערה|על פי דברי רבי אליעזר: "לא נטרד אדם מגן עדן אלא על כפיות טובה".}}.

הרעיון של הכרת הטוב שזור רבות במשנת חז"ל. לדוגמא, את העובדה שחלק מ[[עשרת המכות]] הצטווה משה לעשות באמצעות אחיו אהרון, מסבירים חז"ל בכך שמשה לא יכל לכפור בטובה (להכות ביאור שהסתיר אותו כשנולד{{הערה|שמות רבה פרק כ פסקה א: "איני יכול להפכו יש אדם שותה מן הבאר משליך אבן לתוכה?".}}). בדומה לכך נאמר במדרש{{הערה|במדבר רבה כ"ב, ד': "אינו בדין שאני מצר למי שעשה בי טובה. המשל אומר: בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן".}} גם בנוגע להכאת בני מדין.

כשם שמצווה האדם להכיר טובה ל'''אנשים''' שהיטיבו עמו (ואפילו לחפצים דוממים שהסתייע בהם!) כך הוא מצווה להכיר טובה '''לקב"ה''' המעניק לו חיים ופרנסה, וזהו גם הטעם הפשוט ל[[ברכות הנהנין]]{{הערה|ברכות לה, א.}}. בזמן [[בית המקדש|המקדש]] אפשר לבטא את הכרת הטוב לקב"ה גם באמצעות [[קרבן תודה]], ובימינו "מחליפה" את הקרבן ברכה מיוחדת - '[[ברכת הגומל|הגומל]]' (על נס מיוחד הדורש הבעת תודה מיוחדת, ברכה הנאמרת ברוב עם בשעת [[קריאת התורה]]).

וכן אנו רואים את החשיבות העצומה שנתנו חז"ל להכרת הטוב, בכך שקבעו בתחילת התפילה את [[ברכות השחר]] (בהן מודה האדם לקב"ה על חייו, בריאותו ולבושו), ובהמשך (בפסוקי דזמרה) את [[מזמור לתודה]] המהלל ומשבח את הקב"ה בדברי שיר ותודה.

חז"ל ובעלי המחשבה לאורך הדורות ביארו כי זהו הטעם למצוות רבות נוספות, כשהדוגמאות הבולטות לכך היא [[מצוות ביכורים]] ומצוות [[כיבוד הורים]].