עריכת הדף "חיים אליעזר גורביץ" (פסקה)

==תולדות חיים==
נולד לר' [[מענדל דוד גורביץ]] בקאליסק. הוא מיוחס ל{{ה|של"ה הקדוש}}, ואביו היה אחד מהדמויות החסידיות במקום מגוריו.

למד בישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]] והיה מטובי התלמידים וגאון עצום. היה בקי במסכתות ה[[ש"ס]] בעל פה, והכיר את הסוגיות לעומק. במשך מספר שנים שימש כ[[משגיח]] ב[[נגלה]] בישיבת תומכי תמימים ב[[ליובאוויטש]] על פי מינויו של מייסד הישיבה, [[הרבי הרש"ב]] ובנו מנהל הישיבה, [[הרבי הריי"צ]]. כשגלתה 'חצר ליובאוויטש' ל[[רוסטוב]] עבר ר' אליעזר יחד עם הישיבה.
[[קובץ:גורביץ', חיים אליעזר (2).jpg|ממוזער|הרב גורביץ' בהתוועדות]]

[[נישואין|התחתן]] עם נחמה, וביתם היה מלא באורחים תדיר, למרות הדוחק הרב בו חיו.

=== על משמרת היהדות ברוסיה ===
בתקופה בה השתוללו ה[[קומוניסטים]] ואסרו שמירת [[תורה]] ו[[מצוות]] מסר ר' אליעזר את נפשו על קיום כל המצוות, וחינך כך את תלמידיו. משום שמירתו העיקשת על שמירת ה[[שבת]] והימנעות מלעבוד בה, נאלץ לעבור תדיר בין עבודות.

[[מסירות נפש|מסר את נפשו]] על [[חינוך]] הילדים, וכך חינך וחיזק את תלמידיו. בנו [[שלום בער גורביץ|שלום בער]] למד בבית, ונמנע מללכת לבית הספר הממלכתי עד לגיל תשע. באחד הימים פרצו פקידים לביתו, והזהירו כי אם לא ישלח את ילדו לבית הספר יקחו אותו בכוח ויעבירו אותו למוסד. מאז הלך הילד, אך נמנע ב[[שבת]]ות ו[[חג]]ים בתירוצים שונים. אחרי תקופה ממושכת גילתה מורה יהודיה בבית הספר כי שלום בער לא מגיע בשבתות והלשינה, מאז התחיל ללכת גם בשבתות, אך נמנע מחילול שבת.

=== בצבא הרוסי ===
ב[[מלחמת העולם השנייה]] גויס לצבא הרוסי, ולמזלו לא היה כשיר לקרב, ונשלח לעיר אופא שבאוראל לשמור על תחנת ה[[נורה חשמלית|חשמל]] האזורית. בתפקיד זה החזיק במשך ארבע שנים, כמעט בכל תקופת המלחמה. בשבתות היה הולך מרחק שלוש שעות הליכה ל[[בית הכנסת]] שם ארגן מניין תפילה עם היהודים המקומיים.
[[קובץ:חיים אליעזר גורביץ.jpg|ממוזער|ר' חיים אליעזר בהיותו ב[[סיביר]]]]
בסוף המלחמה חזר לביתו, שהיה אז ב[[מוסקבה]], שם התעסק ב[[חינוך]] ילדי ישראל. באותה תקופה יצאו קבוצות גדולות של [[חסידים]] מ[[רוסיה]] באמצעות דרכונים פולניים מזויפים, ובנו שלום בער הציע לבני המשפחה לנסות את האפשרות. אך ר' אליעזר ואשתו פחדו שמא ינקמו השלטונות בבני המשפחה שלא יצליחו לצאת.

ב[[מוסקבה]] הצליח להחזיק במשך שנתיים בהם היה תחת מעקבים של אנשי הבולשת. כשהתחיל להרגיש בכך ירד למחתרת, וברח מביתו אל קרובי משפחה, אצלם הסתתר. לאחר כמה חודשים של חיים במחתרת חזר לביתו להמשיך את שגרת החיים, וזמן קצר לאחר מכן בדרכו ל[[בית הכנסת]] ל[[תפילה|תפילת]] [[שחרית]] נעצר.

במשך מספר חודשים נחקר בעינויים, ונגזרו עליו עשר שנות גלות ב[[מחנה עבודה]] ב[[סיביר]].

אחרי מותו של [[סטאלין]] ב[[תשי"ג]] קיבלו אסירים פוליטיים רבים שחרור, וביניהם ר' אליעזר, לאחר יותר מתשע שנים במאסר.