עריכת הדף "חנן לוין" (פסקה)

==תולדות חיים==
נולד ב[[ו' טבת]] [[תרע"א]] בפריסלב, לאביו הרב [[אברהם לוין]]. בילדותו עברה המשפחה לקייב, שם ניצל את זמנו להפצת יהדות. היה לו כושר כתיבה, ובזכותו הצליח לפרסם בעיתון ילדים לא דתי מאמר בשם "אין עוד מלבדו".

בקייב למד ב[[תומכי תמימים קייב]]. באותם ימים היה דבר כרוך במסירות נפש, וחקרו את התלמידים כמה פעמים. אך ר' חנן לא ויתר.

ב[[תשרי]] [[תרצ"ט]] בא בקשרי השידוכין עם זוגתו מרת אסתר רחל בת ר' [[אליהו מיכל האפט]]. הם התחתנו בי' [[אלול]] [[תרצ"ט]].

=== בחזית ===
שבוע לאחר חתונתו פרצה [[מלחמת העולם השנייה]] והוא גוייס לחזית.

בשנת [[ת"ש]] שוחרר רבי חנן מהגיוס, אלא שב[[תש"א]] פלשו הנאצים ל[[רוסיה]] והוא גוייס שוב, מיד לאחר שנולדה לו בת - אותה הספיק לראות עוד, במאמצים רבים.

במסירות נפש שמר על מצוות התורה - והצליח במשך כל ימי גיוסו שלא להיגעל במאכלי טריפה

ושלא לפספס אף יום בלי להניח תפילין, ובשביל זה הוא אפילו קפץ למים קפואים.

במשך שירותו כתב יומן המתאר את מסירות נפשו במלחמה.

לאחר שירותו הוצע לו "לחתום קבע" ולהשאר בצבא, אך הוא התחמק בתואנות שונות.

באחת מהשנים הוא ואחיו שינו את שם המשפחה ל"אריול" (נשר בשפה הרוסית) מפאת השלטונות הרוסים, אך לבסוף (הוא ורוב משפחתו) חזרו ללוין.

הוא חזר לקייב שם נפגש עם אחיו, שאול לוין, ונודע לו כי הוריהם נרצחו בבאבי יער וכי אשתו ובתו ב[[סמרקנד]]. הוא נסע מיד ל[[סמרקנד]] ונפגש עם אשתו. בתו בהתחלה טענה כי הוא לא אביה... אך לבסוף קיבלה את הדבר.

=== עם רבותינו נשיאינו ===
בבריחה הידועה ('[[יציאת רוסיה תש"ו]]') ברח ר' חנן עם משפחתו, היה זה ב[[אלול]] [[תש"ו]].

הוא רצה מיד לנסוע לאדמו"ר ה[[ריי"צ]] אך ר' [[ניסן נעמנוב]] ביקשו להישאר ב[[צרפת]] להיות [[שד"ר]] ל[[תומכי תמימים ברינואה]]. געגועיו העזים לרבי לא נתנו לו מנוח, אלא שאז הגיע ההוראה - להישאר בצרפת, ור' חנן נשאר.

במשך שנים היה במסירות נפש מכתת רגלים עבור הישיבה - ולא הפסיק מעולם, הרי "הרבי ציווה".

בשנת [[תשי"ז]] [[נסיעה לרבי|נסע לרבי]] לראשונה, שם הציע לו הגבאי הרב [[יוחנן גורדון]] לעבור כ[[שליח ציבור]] במניין של הרבי, אך הוא סירב ואמר "מי אני שאעמוד לפני [[הרבי]]?".

=== פטירתו ===
בשנת [[תשנ"ו]] חלה מאד, וסבל ייסורים רבים. ביום [[ל' ניסן]] אמר ו[[וידוי]], הכריז {{יחי}} והבהיר כי אומר זאת מתוך אמונה בדברי הרבי שזו הכרזה שמזרזת את "הקיצו ורננו שוכני עפר". אחר כך הכריז שוב יחי ויצאה נשמתו ב"מלך".