עריכת הדף "חפץ" (פסקה)

==ביאור==
בשונה מה[[רצון]] שהוא תואר כללי על כל סוגי הרצונות של האדם, התואר 'חפץ' מבטא רצון נעלה יותר. והשינוי הוא במספר פרטים:
*רצון כללי - החפץ הוא רק ברצון שהוא עמוק וכללי, בשונה מרצונות פרטיים שאדם נמשך אליהם כל פעם לפי המציאות והעניין שנדרש עבורו{{הערה|שם=שעת|1=[https://chabadlibrary.org/books/adhaam/tshu/7/61a.htm שערי תשובה סא, א].}}.
*לא יכול להשתנות - הרצון שהוא חיצוני ובדבר מסויים, יכול להידחות מפני רצון אחר חזק יותר, אך חפץ הוא תשוקה פנימית שאין לה תמורה וחילוף, אפילו לא שינוי קל{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ה' עמוד נ (אגרת א'קעה).}}.
*רצון תמידי - החפץ נמצא תמיד ברצונו של האדם בכל זמן שנזכר בו, בשונה מרצונות פרטיים שאדם נמשך אליהם כל פעם לפי המציאות והעניין שנדרש עבורו{{הערה|שם=שעת}}.
*רצון ותענוג פנימי - יש דברים שאדם רוצה בהם כי הוא מבין שכך נכון, אך הרצון הוא בחיצוניות בלבד והיה מעדיף שלא לרצות בהם לדוגמה - טיפול רפואי כואב), ואילו חפץ הוא רצון שלאדם יש בו תענוג ומשיכה פנימית{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/40/28d.htm ליקוטי תורה שיר השירים כח, ד]. [https://chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/40/33d.htm שם לג, ד]. וראה ב[https://chabadlibrary.org/books/zz/shut/3/438/1.htm שו"ת צמח צדק אבן העזר תלד], שמחלק בלשונות 'חפץ' ו'רצון' לענין הלכה.}}.

בני ישראל נקראים 'ארץ חפץ'{{הערה|מלאכי ג, יב: "וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם כָּל הַגּוֹיִם כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ אָמַר ה' צְבָאוֹת". מדרש רבה בראשית פ, ו: "ריש לקיש אמר בג' לשונות של חבה חבב הקב"ה את ישראל, בדביקה בחשיקה ובחפיצה, בדביקה (דברים ד') ואתם הדבקים, בחשיקה (שם ז') לא מרובכם מכל העמים חשק ה', ובחפיצה (מלאכי ג') ואשרו אתכם כל הגוים וגו'".}} כי בהם הוא עיקר הרצון והתענוג האלוקי שהם מביאים אותו לידי שלימות, בשונה משאר הבריאה שנבראה ומקבלת חיות מחיצוניותו של הקב"ה{{הערה|שם=שעת}}.

גם הגאולה וביאת משיח קשורה עם בחינת ה'חפץ', כפי שמופיע בזהור שלאמו של משיח קוראים 'חפצי בה' והיא המבשרת על הגאולה{{הערה|זוהר שמות פרשת משפטים דף קעג עמוד ב': תּוּ פָּתַח וְאָמַר, (ישעיה מ) עַל הַר גָּבוֹהַּ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן וְגוֹ'. עַל הַר גָּבוֹהַּ, הַאי וַדַּאי הַר הָעֲבָרִים, אֲתָר דְּמֹשֶׁה אִתְקְבַר. וְהָא אוּקְמוּהָ, דִּשְׁכִינְתָּא תְּסַלֵּק לְתַמָן, וּתְבַשֵּׂר עָלְמָא. אֲבָל כֹּלָּא אִיהוּ, מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן, דָּא אִיהִי חֶפְצִי בָּהּ, אִתְּתָא דְּנָתָן בַּר דָּוִד. אִימָּא אִיהִי דִּמְשִׁיחָא, מְנַחֵם בַּ''ר עַמִּיאֵ''ל, וְאִיהִי תִּיפּוּק וּתְבַשֵּׂר, וְאִיהִי בִּכְלָלָא דִּמְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן.}}.

===חפץ חסד===
הנביא במיכה אומר: "מִי אֵ-ל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָו‍ֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי '''חָפֵץ חֶסֶד''' הוּא", ועל פי קבלה{{הערה|שער הכוונות, דרושי ראש השנה, תשליך.}} הפסוק מקביל לי"ג מידות הרחמים, והמילים 'חפץ חסד' מקבילים למידה השישית.

בתורת החסידות מוסבר שהמקור לבריאת העולם הוא מבחינת 'חפץ חסד'{{הערה|1=[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31644&pgnum=95 אור התורה משפטים (שמות חלק ד') עמוד א'קסד].}}, וכפי הלשון המפורסמת של אדמו"ר המהר"ש במאמר אותו נהוג לחזור ב[[בר מצווה]]{{הערה|איתא במדרש תילים כ' חשון תרל"ד סעיף ב'.}}: "זהו שמתחיל ה[[עץ חיים]], כשעלה ב[[רצון פשוט|רצונו הפשוט]] להיטיב לברואיו, שזהו מצד [[טבע הטוב להטיב]], שהוא בחינת השפעת החסד, שנמשך מבחינת כי חפץ חסד, שהוא בחינת החסד שבחפץ הוי׳".

בחינה זו, היא ברצון הפשוט העצמי שבעצמות אור אין סוף ממש{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/adhaam/ner/3/146a.htm נר מצווה ותורה אור שער היחוד קמו, א].}}, אך הרבי מבאר שכיון שבחינה זו היא הראשית והמקור לבניין החסד שממנו נברא העולם, והיות שהיא ירידה עצומה שבאין ערוך לגבי עצמותו ומהותו יתברך, נקראת גם היא בשם בריאה{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/2/8/70.htm 'אשר ברא' אור לי"ד כסלו תשל"ט]. ושם שמקשר זאת עם הברכה שמברכים את החתן 'אשר ברא'.}}.