עריכת הדף "ידיעת השלילה" (פסקה)

==הרחבה==
מקור המושג הוא ב[[מורה נבוכים]]: "דע כי תאור האלוקה ית' בשלילות הוא התאור האמיתי אשר לא ישיגהו הדבר מן ההקל ואין בו חסרון בחוק האלוקה כלל ולא בשום ענין"{{הערה|חלק א' פרק נח.}}.

ובספר העיקרים{{הערה|מאמר ב' פרקים כג-כד.}} מרחיב יותר, שבתיאור השבח האלוקי מצד הפעולות של הקב"ה ניתן להרחיב באופן של ידיעת החיוב, מה שאין כן בתיאור מעלותיו של הקב"ה עצמו אין להאריך היות וכל מה שנתאר את הקב"ה הוא הגבלה לגביו, כיון שגם התיאור הנעלה והמשובח ביותר שלנו הוא הגבלה וגנות לגביו, בדוגמת מלך שיש לו מליוני דינרי זהב ומשבחים אותו באלפי דינרי כסף, ולכן בנוגע לקב"ה עצמו ניתן לדבר ולשבח רק באופן של ידיעת השלילה.

בחסידות מבואר ההבדלה בין ידיעת החיוב וידיעת השלילה, שבידיעת החיוב ההשגה השכלית נוצרת באמצעות התבוננות במציאות הדבר, ולעומת זאת בידיעת השלילה האדם שולל את כל מה שהוא בסתירה ולא שייך לדבר, ועל ידי זה הוא משיג את '''מהות''' הדבר עצמו (ולא רק את ה'''מציאות''' שלו, כבידיעת החיוב){{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/5726-3/138/145.htm שיחת י"ב תמוז תשכ"ו], [https://chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/49/1055.htm המשך תער"ב פרשת בלק תרע"ה], ועוד.}}.

בכללות מבואר בחסידות{{הערה|מאמר 'לך לך' תרס"ו, ועוד.}} שהשגת החיוב שייכת באור ה[[ממלא כל עלמין]] ואילו השגת השלילה שייכת באור ה[[סובב כל עלמין]], ואילו למעלה מזה - אין הבנה והשגה כלל. עם זאת, גם בדרגות שלמעלה מזה יש השגה בפרטים מסויימים{{הערה|ראו לדוגמה בקונטרס התפילה: "אהובי אחי ורעי הנה ידעתם כל מיני התבוננות הן בענין ממכ"ע שכל משכיל יכול להבין הדבר לאשורו בחבד דנה’’ב והן בעניין סוכ"ע ושלמעלה מסוכ"ע '''שגם ענינים אלו יכולים לבא בהשגה והנחה טובה בחב"ד דנה"א'''".}}, אך בנוגע לעצמותו ומהותו יתברך אין שייך אפילו ידיעת השלילה בשום אופן, היות וגם כאשר שוללים דבר מסויים המשמעות היא שיש לו יחס מסויים לדבר שאותו שוללים ולעצמותו יתברך אין שום יחס ודמיון אפילו לא באופן של שלילה{{הערה|1=בדוגמת השכל שלא שייך לומר על סברה שכלית 'שאי אפשר למשש אותה בידיים', ועוד יותר מזה לגבי הקב"ה. [https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/3/21/141.htm כי ישאלך תשל"ח], ספר המאמרים מלוקט חלק ג'.}}.

אדמו"ר הזקן מדייק, שבשונה מהלשון "'''השגת''' החיוב", שבהבנה חיובית שייך לשון השגה שהאדם תופס ומשיג בשכלו את הדבר, בנוגע לשלילה שייכת רק ידיעה בלבד ולא השגה, "'''ידיעת''' השלילה"{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/2/3d.htm ליקוטי תורה פרשת פקודי ג, ד]. עם זאת רבותינו נשיאינו משתמשים גם בלשון 'השגת השלילה'.}}, ובזה עצמו, ידיעת המציאות בלבד ולא ידיעת המהות{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/adhaam/tch/b1/2/1/48b.htm תורת חיים בראשית חלק א' פרשת נח מח, ב].}}{{הערה|1=וראה המבואר בזה בד"ה [https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/13/24/index.htm באתי לגני י' שבט תשט"ו]. ובמאמר [https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/5727-1/351/360.htm שבת פרשת וישב תשכ"ז], שהשגת החיוב הוא בבינה, וידיעת השלילה הוא בחכמה.}}.