עריכת הדף "יחודא תתאה" (פסקה)

== פירושו ==
יחודא תתאה הוא: אכן [[הקדוש ברוך הוא]] הינו מעל המקום והזמן - ועם זאת הרי הוא [[ממלא כל עלמין|ממלא את כל העולם]]. כלומר: [[עצמות|מהותו ועצמותו]] - שהוא אין סוף - ממלא את כל הארץ בזמן ובמקום, בשמים והארץ ובצדדים. ואף בארץ מתחת: הכל מלא מ[[אור אין סוף]] השווה ממש! אמנם, שוב אין הברואים חשים זאת, משום ש[[ספירת המלכות|מידת המלכות]] - המצומצמת - מסתירה מעיניהם את אור אין סוף, לבל יתבטלו ממציאותם. אך למעשה האור אין סוף של הקב"ה ממלא את כל העולם ממש. זהו יחודא תתאה: יש עולם, אך הוא מלא כולו ב-קב"ה עצמו. הכול הוא אלוקות.

זהו הנאמר "אני הויה לא שניתי" אין שום שינוי ב-ה'- כי הכל בטל אצלו במציאות. שהרי נבראים מתהווים על ידו ובטלים אליו - לכן בידיעת עצמו יודע את הנבראים. והוא - מהותו ועצמותו ודעתו - הכל אחד. כך שגם עתה - לאחר [[בריאת העולם]] - ישנו אך ורק ה'!

והנה הברואים יודעים כל דבר בידיעה שחוץ מהם. משום כך אין הם מסוגלים להשיג את ידיעתו של הקב"ה. כי אכן - כשם שאי אפשר להשיג את מהותו ועצמותו - כך אי אפשר להשיג את דעתו. (שהוא ודעתו - אחד){{הערה|[[תורת הבעש"ט בראי חז"ל]] חלק א' עמוד 154 ואילך}}.

יחודא תתאה הוא כינוי לייחוד של [[זעיר אנפין]] ו[[נוקבא]].

בניגוד ל[[יחודא עילאה]] שהוא יחוד תמידי הנצרך לקיום העולמות, יחודא תתאה הוא רק לפרקים.

במאמרים{{הערה|לדוגמה עטר"ת עמ' קמב.}} מפרשים ש'מקום הארון' הוא [[קודש הקודשים]], היינו, המקום '''בו מונח''' הארון (ולא מקום הארון עצמו, כדלעייל). לפירוש זה נשאר המקום נשאר בגדר מציאות, כפי שבפועל אכן היה אפשר להצביע היכן הצפון והיכן הדרום, ואפשר היה למדוד את רוחבו (20 אמה) - אלא שבמקום זה גופא התגלתה האלוקות.

עניין זה הוא דוגמה ל'יחודא תתאה', האור האלוקי מאיר ונמצא בעולם, אך אינו משנה את מציאותו. הארון נמצא כאן - אבל השפעתו מתעלמת בעולם, ו'מקומו' (קודש הקודשים) נשאר מוגדר בגדרי המקום והזמן.