עריכת הדף "יעקב פנטלייב" (פסקה)

==תולדות חיים==
נולד בשנת [[תרל"ט]] לר' אליעזר ולרחל לאה בעיר זילבה שב[[רוסיה]]. נמנה מבין התלמידים הראשונים בישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]] בחצרו של [[אדמו"ר הרש"ב]]{{הערה|[[פולע כהן]], [[ליובאוויטש וחייליה]], עמ' 403.}}, למד אז ב[[חברותא]] עם רבי [[שניאור זלמן גרליק]]{{הערה|[[פולע כהן]], [[ליובאוויטש וחייליה]], עמ' 232.}}.

נישא בשנת [[תרנ"ז]] עם נחמה פרידה למשפחת וילנסקי (אחות החסיד ר' [[אברהם נחום וילנסקי]]). באותה שנה קיבל [[סמיכה לרבנות]]. שימש כ[[שוחט ובודק]].

היה נוהג לנסוע כל שנה ל[[ליובאוויטש]]. היה חבר ב[[אגודת התמימים ברוסיה]].

בשנת [[תרס"ה]] עבר בהוראת [[אדמו"ר הרש"ב]] לעיר אורול, שם שימש כ[[שוחט]], [[מוהל]] ובעל תוקע. כמו כן התעסק ב[[פדיון שבויים]]. בזמן [[מלחמת העולם הראשונה]] הוא דאג לצרכי אדמו"ר הרש"ב{{הערה|אירח אותו ואת [[אדמו"ר הריי"צ]] בביתו, ואף קנה מיטה חדשה למען הרבי הרש"ב שנהג לא לישון על מיטות שאדם אחר ישן בהם.}} במהלך [[המסע לרוסטוב|נסיעתו לרוסטוב]], כאשר הגיע לאורול{{הערה|'בתוך הגולה' עמוד 96.}}. בשנת [[תרע"ז]] כאשר עלו ה[[קומוניסטים]] לשלטון, נסגר [[בית הכנסת]] שבעיר, ובמקום כך הקים רבי יעקב [[מניין]] בביתו.

בשנת [[תרצ"ה]] בשל הרדיפות מהשלטון, נאלץ לברוח ל[[מוסקבה]], אולם לאחר זמן חזר לעיר כדי לדאוג ילדיו, שם הוא נעצר על ידי השלטונות שהגלו אותו ל[[טשקנט]]. בטשקנט שימש כ[[מוהל]] למוסלמים. לאחר שנתיים הוא שוחרר וחזר לביתו באורול.

בשנת [[תש"א]] ברח יחד עם משפחתו בשל ה[[מלחמת עולם השנייה|המלחמה]] ל[[טשקנט]], שם המשיך לשמש כ[[שוחט]]. נפטר ב[[כ"ט סיוון]] [[תש"ו]].

כאשר הזכיר בהזדמנות הרב [[יעקב ליפסקר]] את שמו של רבי יעקב לפני [[הרבי]], אמר הרבי ש"כדי לקראותו ר' יעקב".