עריכת הדף "ירושה" (פסקה)

==גדר הירושה==
גדרה של הירושה הוא: א) אין שום הגבלה ליורש לירש את נכסי המוריש גם אם הוא תינוק בן יומו, מכיון שהירושה נעשית בדרך ממילא. ב) אין בירושה משום שינוי בעלות אלא היורש עומד במקומו של המוריש ממש.

שני גדרים אלו מוזכרים על ידי הרבי בנוגע למצות [[ברית מילה]] שנקראת "בריתו של אברהם אבינו" מכיון שהכוחות של הברית מילה עוברים לכל יהודי בירושה ללא קשר למצבו{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14935&st=&pgnum=52 ליקוטי שיחות חלק י', פרשת לך לך]}}.

על יסוד מעלה זו ששייכת בעצם לכל המצוות הנקראות ירושה (תורה צוה לנו משה מורשה), ביאר הרבי את מילות ה[[ניגון כאטש מי כודי]] 
שהינו ניגון וקצר בשפה הבלרוסית{{הערה|שפת [[רוסיה הלבנה]]}}. תרגום המילים הוא: למרות שאנו צנומים, אבל אבותינו טובים. הניגון מבטא שמחה על כך שלמרות שאיננו ראויים (כאטש מי כודי), אבותינו טובים (נאשי באטשקי דוברי), ואנו זוכים לירש אותם על ידי עבודה מועטת.

הרבי מסביר{{הערה|שיחת שבת פרשת בראשית, מברכים החודש מרחשון, ([[התוועדות]] א'), ה'תשי"ד)}}: השמחה על כך שאנו יורשים את אבותינו הטובים, היא תוכנו של הפסוק: "אשרינו וכו' ומה יפה ירושתנו", וכאמור בתניא "כמו שהאדם שש ושמח בירושה שנפלה לו, הון עתק שלא עמל בו"{{הערה|[[ליקוטי אמרים - פרק ל"ג]]}}. מחד כל יהודי זכאי לירושה, ומאידך יש כאן גם את מעלת המתנה, שמגיעה לאחר שמקבל המתנה התאמץ{{הערה|כמאמר חז"ל: "אי לאו דעביד ליה נייחא לנפשיה, לא הוה יהיב ליה מתנתא" – ובתרגום מארמית: "אם לא היה עושה לו נחת רוח, לא היה נותן לו מתנה". וראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.}}. זאת מכיון שאפילו כשהאדם מתאמץ מעט "כחודו של מחט בלבד" מקבל הוא את כל המתנה והירושה "הון עתק שלא עמל בו".

כאשר יהודי מקיים תורה ומצוות גם כשאינו נמשך לכך מצד עצמו, הוא עושה זאת רק בגלל שכך לימדו הרבי, המלמד, הרב או אביו, יגיעה מועטת זו, היא כלי לקבלת המתנה שהיא גם ירושה.