עריכת הדף "ירמיהו הנביא" (פסקה)

== בחורבן ==
בשעת החורבן היה ירמיהו ב[[ענתות]], כשפנה לחזור ל[[ירושלים]] לעת ערב, ראה עשן מיתמר מירושלים אך חשב שזהו [[הקטורת|עשן הקטורת]] והסיק שישראל עשו תשובה (וחזרו להקריב קרבנות); כשהגיע לחומת ירושלים וראה את החורבן ואת גודל השבר, זעק: 
{{ציטוט|תוכן=”פיתיתני ה' ואפת חזקתני ותוכל...”|מקור=ירמיהו, כ', ז'}}
המדרש<ref>איכה רבתי.</ref> מספר כי ירמיהו ביקש רשות להציל את בית המקדש או את הסנהדרין, נבוכדנצר סירב אך הבטיח לו שמה שיוכל להציל מחצות ועד הלילה ינצל. ירמיהו נעדר מהעיר בעת החורבן משום שהשם שלח אותו לענתות לגאול את השדה של חנמאל בן שלום קרובו; וכיון שיצא מירושלים - נחרב בית המקדש. וכשחזר לעת ערב וראה את בית המקדש חרב, אמר:
{{ציטוט|תוכן=”אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב”|מקור=ירמיהו, ו', ד'}}
ירמיהו פנה ללכת בעקבות הגולים, ובמהלך הדרך גחן לאיברים שהיו פזורים לאורך התוואי ונשקם; כשהגיע לגולים החלו לבכות זה לעומת זה כשירמיהו [[קינה|מקונן]] שאם היו מקשיבים לו לא היו מגיעים למצב זה. ירמיהו הכניס את עצמו מיוזמתו לקבוצת הגולים כשהוא נותן את ידיו באזיקיהם ואת ראשו בקולריהם, אך כשהגיעו לנהר פרת שאל אותו נבוזראדן אם הוא מעדיף לבוא איתם או להישאר עם מקצת מדלת העם בארץ. ירמיהו החליט להישאר לעודד את הנותרים בארץ ופרש מן הגולים בצער ובבכיה.

[[הרמ"א]] בספרו 'תורת העולה' מספר כי אפלטון<ref>פילוסוף יווני.</ref> ראה את ירמיהו מקונן על חורבות בית המקדש ושאל אותו מדוע הוא בוכה כך על עצים ואבנים, בתשובה פתר לו ירמיהו את כל הקושיות שהיו לו בחכמות השונות שלא הצליח לפותרן. אפלטון התפעל מאוד וירמיהו הסביר לו שאת כל החכמה הזו הוא שאב מהעצים והאבנים שהוא מקונן עליהם כעת. לשאלתו הנוספת של אפלטון מה תועיל בכייתו ענה לו ירמיהו כי יש לו תשובה אך גוי לא יוכל להבינה.