עריכת הדף "לודמיר" (פסקה)

==היסטוריה==
תחילת ההתיישבות בעיר במקום היתה לפני כ-1,000 שנה, והיא נקראה על שמו של הנסיך ולדימיר לאחר שכבש אותה.

בשל מיקומה המרכזי של העיר, היא נחשבה במשך תקופות שונות כבירת המחוז או הנסיכות שבאזור זה.

כמו כן, בשל קרבתה לגבול, עברה העיר במשך השנים בין ארצות וממלכות: לאחר חלוקת פולין השלישית צורפה לאימפריה הרוסית, בשנת [[תרע"ט]] סופחה שוב לפולין וכעבור עשרים שנה, בשנת [[תרצ"ט]] - צורפה ל[[ברית המועצות]], וכעבור שנתיים נכבשה ב{{ה|שואה}} על ידי הנאצים, עד ששוחררה בשנת [[תש"ד]].

עם נפילת [[מסך הברזל]] ופירוקה של ברית המועצות, צורפה בשנת [[תשנ"א]] ל[[אוקראינה]] העצמאית.

ההתיישבות היהודית בעיר החלה לפני כ-800 שנה, ובהמשך הפכה למרכז יהודי חשוב, כאשר רבים מבני הקהילה היו סוחרים שנמנו על נכבדי העיר שהפכה בזכות פעילותם למרכז מסחרי שקישר בין מזרח ומערב אירופה.

ב[[פרעות ת"ח ת"ט]] הקהילה הגדולה בעיר כמעט ונכחדה, ונותרו בה 39 משפחות בלבד, שהמשיכו לסבול מהצקות ופרעות גם על ידי חיילי פולין ששחררו את העיר משלטון המורדים.

בתקופתו של אדמו"ר הזקן כבר גדלה הקהילה שוב והאוכלוסיה היהודית בעיר מנתה 340 נפשות, ומדמויות ההוד שקבעו את מגוריהם במקום{{הערה|מלבד אביו של הט"ז, חותנו של אביו של הט"ז, ודמויות נוספות בדורות קדומים יותר.}} היו רבי [[שלמה מקרלין]] ורבי [[אהרן הגדול מקרלין]] שעברו לשם בעקבות הרדיפות שסבלו מהמתנגדים.

רבי שלמה מקרלין אף טמון בבית העלמין היהודי המקומי, לאחר שנהרג בזמן שהרוסים כבשו את העיר מידי הפולנים.

מצאצאיו של רבי שלמה מקרלין, התשלשלה חסידות לודמיר, שהתקיימה עד [[השואה]].{{הערה|1=[[אברהם אביש שור]], על הריגתו של משיח ה' מרן הקדוש רבי שלמה מקרלין, קובץ בית אהרן וישראל ז, ב (תשנב) קעג-קעט; ז, ג: קמט-קנט; ז, ד: קמא-קנא.}}.

בשנים מאוחרות יותר, פעלה בעיר גם 'הבתולה מלודמיר', נערה יהודיה יתומה שירשה ממון רב, נהגה במנהגי אדמו"רות, והעניקה ברכות והדרכות, אך מנהיגי החסידות באזור לא ראו את פעילותה בעין יפה והורו לה לחדול מהנהגתה ולהתחתן, ובסופו של דבר היא עזבה את העיר ועלתה לארץ ישראל.

בתקופת [[אדמו"ר הצמח צדק]] גדלה האוכלוסיה היהודית של העיר ומנתה מכל ל-6000 יהודים שהיוו כ-70% מהאוכלוסייה, ופעלו בה כ-7 בתי כנסת.

לאחר הקמת פולין העצמאית המשיכה העיר לצמוח בקצב גובר והולך, ובבחירות שנערכו למועצת העיר בשנת [[תרפ"ט]] זכו היהודים במחצית המושבים, והם מנו מעל ל-10,000 תושבים והחזיקו ב-84% מבתי המסחר בעיר, ופעלו בה 3 בתי ספר יהודים.

ב[[ל' סיון]] [[תש"א]] נכנסו הנאצים לעיר והחלו להרוג אותם בקבוצות, ובחודש אייר תש"ב קיבצו לגטו את כל יהודי העיר והסביבה (כ-22,000 איש) ובי"ט אלול תש"ב החלו בהריגתם של כ-18,000 מיהודי הגטו, ובאקציה שנערכה כעבור חודשיים הרגו את רוב הנותרים.