עריכת הדף "לוי יצחק (לובה) שניאורסון" (פסקה)

==תולדות חיים==
[[קובץ:ליובה שניאורסון.jpg|ממוזער|מר ליובה שניאורסון בצעירותו]]
נולד בטורופץ, בפלך פסקוב שברוסיה, ב[[כ"ב כסלו]] [[תרמ"ט]] לאביו הרב [[שניאור צבי הירש שניאורסון (צאצא אדמו"ר הזקן)|שניאור צבי הירש שניאורסון]], כדור שישי בן אחר בן ל[[אדמו"ר הזקן]], ובשעת הברית נקרא על שם סבו מצד אביו, ר' לוי יצחק שניאורסון{{הערה|אביו ר' שניאור צבי, ר' לוי יצחק, ר' ברוך שמואל, ר' חיים אברהם, אדמו"ר הזקן.}}.

בנערותו למד תורה בעיר הולדתו ולאחר מכן ב[[דווינסק]] עד שבשנת [[תרס"ד]] עלה אביו עם משפחתו לארץ הקודש בברכת [[אדמו"ר הרש"ב]] והיה ממייסדי המושבה [[חדרה]].

כעבור שנתיים יצא מהארץ על מנת להשתלם בחכמה ובמדעים, והחל אף לשלוח ידו בכתיבה, אך כעבור זמן נאלץ לברוח לבני משפחתו בקניגסברג בעקבות קשריו עם גורמים שחתרו נגד הממשל, ולבסוף בשנת [[תר"ע]] חזר לארץ.

בתקופת [[מלחמת העולם הראשונה]] הצטרף למחתרת ניל"י והיה מראשיה, ואף היה זה שהעניק לה את השם, לאחר שעלעל בתנ"ך ובחר עבורה את ראשי התיבות מהפסוק "נצח ישראל לא ישקר". במסגרת פעילותו בארגון שירת באיסטנבול תחת השם הבדוי 'חיים כהן' ריכז מידע מודיעני והכשיר אנשי שטח.

מאוחר יותר, התגייס לצבא הבריטי ופעל יחד עם אלכסנדר אהרנסון בוועד היהודי שפעל מטעם השלטון הצבאי, התגורר ב[[תל אביב]], ואף הוענק לו אות כבוד של קצין מסדר האימפריה הבריטית (O.B.E).

לאחר סיום המלחמה שירת במודיעין של ועד הצירים, שימש כאחראי על שמירתו של חיים וייצמן, ובתפקידים נוספים.

===אחרית ימיו===
[[קובץ:מצבה שניאורסון חדרה.jpg|ממוזער|תצלום המצבה המשותפת של בני המשפחה בבית העלמין הישן בחדרה]]
עם סגירת משרדי ועד הצירים פרש מעיסוקו הציבורי וחזר לעסקי הפרדסים המשפחתיים בחדרה.

נישא עם רעייתו זינה (אלכסנדרה) בתו של יעקב שטיינמן, ולאחר תקופה בה למד ופעל מחוץ לחדרה, קבע בה שוב את מגוריו והקים את ביתו על גבעת ביל"ו.

ביתו היווה מעין מוזיאון כבר בחייו, והפך למוקד עליה לרגל בו נפגשו הוגים וסופרים.

עמד בקשר רצוף עם חסידי חב"ד, ביניהם עם הרב [[יצחק ליפשיץ]] שהתגורר בחדרה ועם הרב [[פינייע אלטהויז]] ומעת לעת אף השתתף בהתוועדויות חסידיות, דוגמת ההתוועדות המרכזית ב[[י"ט כסלו - חג הגאולה|י"ט כסלו]] ב[[כפר חב"ד]] ואף שמר על קשרי מכתבים עם [[הרבי]].

בי"ט תשרי תשכ"ד נפטרה רעייתו ונטמנה בבית העלמין בחדרה, והוא נפטר כעשר שנים אחריה ב[[כ"ד שבט]] [[תשל"ה]] ונטמן לצידה.

לאחר פטירתו, הועבר הארכיון האישי שלו לספריה הלאומית בירושלים, והוא נחשב לארכיון בעל ערך היסטורי רב בשל התיעוד המפורט של המאורעות בזמן אמת.