עריכת הדף "ליטא" (פסקה)

==רקע ==
עד שנת [[תקל"ז]] היו רבי [[מנחם מנדל מהורודוק]], אדמו"ר הזקן, רבי [[אברהם מקאליסק]], ורבי [[יששכר בער מליובאוויטש]] נשיאי החסידות בליטא ורוסיה הלבנה. בתקל"ז עלו רבי מנחם מנדל מהורודוק ורבי [[אברהם מקאליסק]] לארץ ישראל, בתקופה ההיא הר' יישכר בער פרש מתפקידו והיה לחסיד של [[אדמו"ר הזקן]] כך ש[[אדמו"ר הזקן]] ניהל לבדו את תנועת החסידות בליטא ורוסיה הלבנה{{הערה|מבוא ל[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]] (הוצאת [[תשע"ב]]) עמ' 41.}}. במשך שמונה שנים התפתחה החסידות לממדים עצומים ואלפי חסידים הגיעו מידי חודש להתדפק על דלתותיו של אדמו"ר הזקן, לבקש ממנו עצות ולקבל ממנו הדרכות בעבודת ה'.

זרם החסידים שהלך והתגבר, הפך את קבלת החסידים ל[[יחידות]] פרטית למשימה בלתי אפשרית, וזקני החסידים התכנסו כדי לטכס עצה כיצד להפחית את עומס המבקשים להיכנס ל[[יחידות]], ובסופו של דבר הוציאו רשימת תקנות מגבילות, שקיבלו את השם [[תקנות ליאזנא]] מכיון שתוקנו כאשר התיישב אדמו"ר הזקן בליאזנה בשנת [[תקמ"ג]]{{הערה|שם עמ' 35.}}.