עריכת הדף "מאיר מרגליות" (פסקה)

== תולדות חיים ==
נולד בסביבות שנת [[ה'תס"ז]] לאביו הרב צבי הירש מרגליות, ששימש כרבה של יאזלוביץ.

בעקבות אחיו הגדול רבי [[יצחק דוב מרגליות]] שהיה מה[[חבריא קדישא]] של תלמידי [[הבעל שם טוב]], התקרב בהשפעתו לבעל שם טוב כבר בילדותו{{הערה|שבחי הבעל שם טוב, עמוד 36.}}, וכשגדל הצטרף ל[[חבריא קדישא]].

בהגיעו לגיל נישואין, התחתן עם האחיינית של רבי [[נחמן מהורדנקא]]{{הערה|בתו של רבי חיים מהורודנקא, אחיו של רבי משה מקיטוב וגיסו של רבי נחמן מהורודנקא.}}, שהיה גם הוא מתלמידי הבעל שם טוב.

לאחר פטירת רעייתו מזיווג ראשון, התחתן ב[[זיווג שני]] עם בת דודו רבי אריה לייב אוירבוך רבה של [[סטניסלאב]]{{הערה|מחבר ספר 'נחלת אריה'. גם עבורה היה זה זיווג שני לאחר פטירת בעלה הרב משולם זלמן אשכנזי מפומוריאני.}}.

נמנה על תלמידי [[הקלויז בברויד]], ואף שימש כדיין בעיר, ובהמשך התמנה לשמש כאב בית הדין של הורודנקה, לאחריה שימש ברבנות ביאזלוביץ ולאחריה ב[[לבוב]], ובשנת [[ה'תקי"ד]] התמנה לכהן כרבה של לבוב והמחוז כולו.

בין לבין, שימש לאורך תקופה קצרה גם כרב בעיירה קומרנא, אך לא השתמר בידינו ידיעות באלו שנים בדיוק.

בשנת תקל"ה התמנה על פי צו מלכותי של סטניסלב מלך פולין כרבה של ברסלב ופלך אוקראינה שבממלכת פולין, ובשנת [[תקל"ז]] התמנה לתפקידו האחרון כרבה של [[אוסטראה]] והיישובים הסמוכים, תפקיד בו שימש כ-13 שנה עד לפטירתו ב[[י' באייר]]{{הערה|בשבחי הבעל שם טוב עמוד 37 נכתב שנפטר בי' תמוז.}} [[ה'תק"נ]], בהיותו כבן 83.

נטמן בבית העלמין באוסטראה, בסמיכות למקום קבורתו של [[המהרש"א]].

===התקשרותו לבעל שם טוב===
בתוך תלמידי הבעל שם טוב עצמם, זכה לקירבה מיוחדת מהבעל שם טוב, כפי שמסופר אודות [[סידור הבעל שם טוב]], שבאחד הימים אמר הבעש"ט לתלמידיו האחים רבי יצחק דוב ורבי מאיר מרגליות: "בניי, אתם חביבים לי מאוד ואני אוהב אתכם. איזו חטיבה שתבחרו אעשה לכם. יש לי סידור בכתב יד שאני מתפלל בו בכל יום, כתבו שמותיכם ואת שם אמכם באיזו ברכה ב[[שמונה עשרה]] שאתם רוצים".

שימש מעין 'רב' של [[החבריא קדישא]], כפי שניתן לראות מהמכתבים שהתפרסמו ב{{ה|גניזה החרסונית}}{{הערה|מכתב קלט ועוד.}} שכאשר הוצרכו בני החבורה לכתוב דבר מה הקשור עם הלכה, חתם הוא בתחתית הדף "בפני נכתב ובפני נחתם".

אצל כותבי תולדות תנועת החסידות, משמש הגאון הרב מרגליות כהוכחה לגדולתו של הבעל שם טוב בלימוד התורה, כיון שעל גדולתו של הרב מרגליות בתורה אין חולק הן מצד הספרים שהותיר אחריו מהן ניכרת גאונותו וגדלותו בתורה, והן מצד העיירות החשובות בהן שימש ברבנות, וכאשר הוא מעיד בספריו מספר פעמים על גדולתו של רבו בתורה - מהווה הדבר הוכחה לגדולתו של הבעל שם טוב בלימוד התורה, שלא כדעת המלעיזים, אף שהבעל שם טוב לא הותיר אחריו חידושי תורה בכתב ידו, ומעטים הדברים בתורת הנגלה ובהלכה שהשתמרו מפיו.