עריכת הדף "מאסר וגאולת אדמו"ר הזקן" (פסקה)

==היסטוריה==
[[קובץ:אדמו"ר הזקן שעווה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בובת שעווה של אדמו"ר הזקן, מוצב כיום בתערוכת בית הכלא - מבצר 'פטרובלסקיא קרעפאסט', הבובה מוצבת בפתח התערוכה ולצידה שלט ברוסית המספר על מאסרו של "הרב הגדול ביותר של היהודים"]]

===ההלשנה===
[[התייסדות תורת החסידות]] רוממה את מצב היהודים בגשמיות וברוחניות, כאשר טעמו מתורת החסידות והיו שהחלו לנהוג בדרכיה. אבל היו שקיטרגו אם בתמימות כאשר תמהו על דרך חדשה ולא ידועה ואם מקנאה על ההצלחה הגדולה מאוד לרומם יהודים ולקרבם בשמחה ובחיות לענייני תורת הסוד. 

לעומת רבים וטובים שהתקרבו ועודדו, נוצרה קבוצת התנגדות שמעוזה בליטא, ואנשי הקבוצה פעלו להיאבק בכל דרך כשרה או פסולה והעיקר להסיט 
מהמסילה את ראשי החסידות. וכך בדרך מוזרה ואכזרית זו הובילו [[התנגדות לחסידות|התנגדות]] עזה, מצד רבנים רבים שבראשם ה[[גר"א]]. 

למרות ההתנגדות שהתבטאה במהלכים חריפים ואף אגרסיביים, [[תנועת החסידות]] התפשטה אז גם במעוזי ההתנגדות, בדוגמת [[ווילנא]]. לאחר פטירת הגר"א בשנת [[תקנ"ח]], הקימו המתנגדים וועד מיוחד, שנועד לנהל את המלחמה בחסידים על ידי הלשנתם לשלטונות{{הערה|שם=מגילה|מגילת י"ט כסלו, [[תשי"ב]].}}.

במהלך המאבקים פעלו המתנגדים באלימות קשה ביותר נגד חסידים עד שהחליטו להיפטר חס ושלום מראש החסידים באמצעות עלילה כי הוא בוגד בשלטון הצאר, כאשר היה סביר שיקבל עונש טראגי על בגידה. 

הלשנה על [[אדמו"ר הזקן]] הוגשה בד' סיוון [[תקנ"ח]]. בכתב המלשינות שהוגש הוצג רבינו הזקן כקושר קשר, מאסף צעירים פורקי עול, מסייע למהפכה הצרפתית, חסידיו חיים חיי פאר והוללות וללא מסגרת חוק, גונבים וגוזלים, ולכן המלשין מייעץ לצאר להגלותם למחוז נידח. יומיים אחרי זה בעיצומו של [[חג השבועות]] הגיש המלשין מלשינות נוספת נגד שלטונות העיר [[וילנא]] (הכתיבה בעיצומו של חג השבועות, צורת החתימה ה[[עברית]] המעוותת מורים, לכאורה, שהמלשין לא היה יהודי) וביום [[י' אלול תקנ"ח]] נפתח התיק נגד רבינו הזקן והגנרל-פרוקורור מגיש את המלשינות אל הקיסר.

ביום י"ג אלול הורה הצאר לברר את תוכן המלשינות ובט"ו אלול הודיע הגנרל-פרוקורור אל המושל האזרחי של [[ליטא]], את הוראת הקיסר, לברר את הנושא. ביום כ"ט אלול המליץ המושל האזרחי של ליטא לקחת את רבינו הזקן לחקירה, ויחד אתו גם את ראשי עדת חסידיו אשר בליטא{{הערה|ספר המאסר הראשון, יהושע מונדשיין}}.

===המאסר===
בימי [[חול המועד]] [[סוכות]] [[תקנ"ט]] באו מספר חיילים לאסור את אדמו"ר הזקן, אך הוא הסתתר, וברח לשדה הסמוכה. לאחר התייעצות עם מספר מקורבים ובראשם הרב [[שמואל מונקס]] החליט אדמו"ר הזקן לחזור לעירו ולהיתפס. החיילים חזרו באיסרו חג, ואז נלקח [[אדמו"ר הזקן]] למאסר. בו ביום כתב אדמו"ר הזקן מכתב לכלל חסידיו, בו חיזק אותם בתקווה וביטחון, ובנוסף מזהיר אותם לבל יפגעו במתנגדים{{הערה|שם=מגילה}}. מסופר שמאסרו של אדמו"ר הזקן היה אמור להתרחש שנים רבות לפני כן, אך כשנודע מזה לר' [[זוסיא מאניפולי]], אמר: זוסיא אינו רוצה. ולכן המאסר נדחה עד שנת תקנ"ט{{הערה|מובא בספר פדה בשלום עמוד 83.}}.

כאשר נאסר אדמו"ר הזקן, ביקש לשלוח את החסיד ר' [[יעקב סמיליאנער]] לרבי [[לוי יצחק מברדיטשוב]] ש[[תפילה|יתפלל]] עליו, אך רבי יעקב שכח לברר את שם אימו של אדמו"ר הזקן.
כאשר הגיע לברדיטשב ורבי לוי יצחק שמע את הבשורה ואת בקשתו של אדמו"ר הזקן, ואת העובדה שרבי יעקב לא בירר את שם אם אדמו"ר הזקן, אמר: מהו חסיד מרוסיה, טוב לו גם רבי ללא אם. פתח רבי לוי יצחק את החומש ונפתח בפסוק "וירא יעקב כי יש '''שבר במצרים'''", אמר רבי לוי יצחק: "שבר" ר"ת - שניאור בן רבקה, אסור בידי מצרים. שאלו רבי יעקב: פירושו יכול להיות גם שניאור בן רחל, ומניין נדע שהכוונה היא שניאור בן רבקה? ענה לו רבי לוי יצחק: במילה שבר יש את האותיות ר' וב', כמו במילה רבקה, ולכן יותר מסתדר שניאור בן רבקה{{הערה|[[ספר הצאצאים]]}}.

===בבית הסוהר===
אדמו"ר הזקן הובל בכרכרה במשך מספר ימים, עד שהגיע יום שישי אחר הצהרים, אז ביקש האדמו"ר לשבות אך החיילים סירבו ולאחר תקלות חוזרות ונשנות, הסכימו לשבות עד מוצאי שבת. 

הכרכרה הגיעה ל[[מבצר הפטרופבלי]] ב[[פטרבורג]], שם הכניסו את הרבי לתא המיועד ל"מורדים במלכות" בתנאים קשים מנשוא, אך כשהבחינו החוקרים כי מדובר באיש קדוש, העבירו אותו לתא אחר כשהתנאים בו היו נוחים יותר מקודמו.

לאחר חקירה ממושכת וישיבה בבית הסוהר חמישים ושלושה ימים, נוכחו שרי המלוכה שחקרו בעצמם את הרבי, כי פעל ביושר לבב ובנקיון כפיים, וחתמו על כתב השיחרור. כל ימי שבתו של רבינו הזקן ב[[מבצר הפטרופבלי]], נערכו וועדות מיוחדות שהיו אוספות ומעבדות את חומר המלשינות נגד אדמו"ר הזקן, ואחר כך חקרו ודרשו אותו. כל אותן החקירות והדרישות כנגד [[אדמו"ר הזקן]] לא התקיימו במבצר, אלא במשרדי המועצה החשאית, וכל פעם היו מובילים את רבינו הזקן בסירה על נהר הניבה, מהמבצר למשרדים. את אדמו"ר הזקן חקרו שרי המלוכה בעצמם, והוא ענה להם על כל שאלותיהם. התשובות והשאלות נרשמו ונשלחו לסנאט לעיון. כולם ראו בתשובותיו של רבינו הזקן את חוכמתו ואת טהרת לבבו.

במהלך ימי המאסר ביקר מספר פעמים בתאו של [[אדמו"ר הזקן]] אחד השרים החשובים ביותר ב[[רוסיה]], באחת הפעמים שאל השר את האדמו"ר הזקן: ב[[תורה]]{{הערה|פרשת בראשית פרק ג' פסוק ט'.}} מסופר שכאשר [[אדם הראשון]] 'התחבא' מ[[אלוקים]] בהיותו ב[[גן עדן]] שאלו הקב"ה "איכה?", וכי הקב"ה לא ידע היכן הוא? ענה לו אדמו"ר הזקן שזה היה על מנת שאדם לא יבהל, אך השר לא היה מרוצה מתשובה זו ואמר שאת פירוש זה [[רש"י]] אומר באותו הפסוק, אך ברצונו לשמוע מה אדמו"ר הזקן על זה, ענהו אדמו"ר הזקן: שאלת הקב"ה לאדם הראשון היא לא רק שאלה של בירור המקום הגאוגרפי שלו, והיא לא מופנית אל אדם בלבד, שאלה זו מופנית בכל יום אל כל אדם ואדם, היכן אתה? מה אתה עושה? כיצד אתה פועל? והמשיך אדמו"ר הזקן: "אדוני השר, כל יום ויום מאז הולדתך לפני כך וכך שנים (כאן נקט אדה"ז במספר שנותיו של השר) הקב"ה שואל אותך "איכה?" איפה אתה?".

תשובה זו פעלה רושם אדיר על השר, הוא במיוחד התפעל מכך שאדמו"ר הזקן ידע את מספר שנותיו אף שבדרך הטבע לא היה לו שום דרך לדעת זאת. כמובן שהתפעלותו של השר החשוב השפיעה וזירזה את שיחרורו של אדמו"ר הזקן.

ביום [[י"ט כסליו]]{{הערה|רשימות היומן}}, התגלו אל [[אדמו"ר הזקן]] רבותיו ה[[בעל שם טוב]] וה[[מגיד ממעזריטש]] וסיפרו לו כי הסיבה למאסרו היא מפני שמפרסם חסידות ברבים, כולל גם ענינים כמוסים שבתורת הסוד, על אף שכבוד אלוקים הצנע דבר. כאשר שאל אדמו"ר הזקן את רבותיו אם יפסיק מעתה לפרסם את תורת ה[[חסידות]], אמרו לו הבעש"ט והמגיד כי להיפך, מעכשיו שכבר נפסק בשמים כי מותר לו להפיץ חסידות ברבים, הרי ימשיך ויתגבר בהפצת לימוד החסידות.