עריכת הדף "מיכאל דבורקין" (פסקה)

==תולדות חיים==
===רוסיה===
הרב דבורקין נולד ב[[עיירה]] אוסוועס שליד נעוועל בז'<ref>ספר מבית הגנזים עמ' ס. יומן אדמו"ר הריי"צ, בו מתאר את כתיבת האגרת שבהערה הבאה.</ref> טבת<ref>אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק יו"ד עמ' נג. בספר הרב אשכנזי חלק ב' ע' 11-2 מתואר, שעד מכתב זה של אדמו"ר הריי"צ, לא ידעו כלל שאר החסידים את גילו האמיתי. בספר גם נטען שהיה זה מפאת אופיו הצעיר והנמרץ.</ref> ה'תרכ"ו לר' [[חיים יצחק דבורקין]].

במוצאו הוא לא היה חסיד [[ליובאוויטש]], אלא חסיד של בעל ה"מגן אבות" - ר' שלמה זלמן בן [[יהודה לייב שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)]] מ[[קאפוסט]]. כאשר האדמו"ר מקאפוסט הסתלק, הוא הלך לליובאוויטש כדי לבחון את הרבי ה[[רש"ב]]. הוא הגיע לליובאוויטש, וכאשר הרבי התחיל את ה[[מאמר]] - הוא נרדם. בחלומו הוא ראה את רבו מניח [[שטריימל]] על ראשו הק' של הרבי הרש"ב, ואומר לו: "דאס איז דיין רבי" [= זה הרבי שלך]. מאז הוא נהיה מקושר בלב ונפש לרבי הרש"ב.

בתחילה היה ר' מיכאל [[עני]] מאוד, ורק בעקבות ברכתו של [[אדמו"ר הרש"ב]] הפך ל[[עשירות|עשיר]] גדול, עד שאמרו עליו שיכול הוא לקנות בכספו את כל [[ארץ ישראל]].

ר' מיכאל נודע כבעל צדקה גדול וכמכניס אורחים בסבר פנים יפות במיוחד, וכל זה מתוך צניעות מופלגה.ביתו היה מלא באורחים. עד שהאורחים לא ידעו מי הבעל הבית. מקובל שפעם פגש יהודי בבית הכנסת ששאל אותו היכן אפשר לאכול?, אמר לו ר' מיכאל: יש גביר שאפשר לאכול אצלו, בו נלך יחדיו לאכול אצלו, ולא גילה לאורח שהוא בעל הבית. 

אולם במהפכה הקומוניסטית השלטונות הלאימו את רכושו, ומצבו הכלכלי מאז ועד פטירתו היה קשה ביותר.

לפני צאת [[אדמו"ר הריי"צ]] לגלות בג' תמוז [[תרפ"ז]] נסע ר' מיכאל לעיר קוסטרמה להכין את המקום למגורי הרבי.

כשבי"ב תמוז התפרסמה הידיעה שאדמו"ר הריי"צ ישתחרר, פתח ר' מיכאל בריקוד מיוחד, הרבי<ref>שיחת י"ב תמוז תשכ"ה, סעיף א' (בהוצאת [[תורת מנחם התוועדויות]], סעיף ט' (בהוצאת [[שיחות קודש]]). שיחת שבת פרשת חוקת תשמ"ח.</ref> דייק ממנו כמה פרטים: ר'<ref>"שלא ידע שצריכים לקראו ר'". - שיחת י"ב תמוז תשכ"ה סעיף ט' (בהוצאת [[שיחות קודש]]). </ref> מיכאל רקד סביב הבית של השוחט, עם בקבוק משקה בידו, ולא שתה ממנו, וניגן את ניגונו: [[נייעט נייעט ניקאווא]], שהוא תרגום לרוסית של [[אין עוד מלבדו]].

===ארץ הקודש===
ר' מיכאל עלה ל[[ארץ הקודש]] בשנות הצ'. אשתו ובניו נספו ב[[רוסיה]], והוא הגיע לארץ ערירי, ובחוסר-כל. הוא התגורר ב[[רמת יצחק]], אך שהה רבות ב[[תל אביב]] ובעיקר בבית הכנסת ב'[[נחלת בנימין]]'.

ר' מיכאל אהב ללמוד [[חסידות]]. ניתן היה לפגשו בבית הכנסת ב[[נחלת בנימין]] יושב ולומד חסידות שעות ארוכות. את הדברים שלמד שינן ושילש וחי בהם כל מילה. כששאלוהו פעם: מיכאל, לשם מה באת לארץ ישראל? ענה בסוג של התחמקות: "כדי לשמוע חסידות מר' [[נחום גולדשמיד]]".

ואכן, ר' מיכאל היה יושב תמיד בשיעוריו של הרב גולדשמיד ומקשיב. "פעם ישבנו בבית הכנסת, כשלושים איש, ולמדנו מאמר חסידות" - סיפר הרב איצק'ה גאנזבורג - "לפתע קם ר' נחום ושאל שאלה קשה. ישבו כולם וחשבו על פתרון לשאלתו, ואולם אף אחד לא מצא תירוץ מניח את הדעת. כך ישבו, שקועים במחשבותיהם, כעשר דקות.

"בין היושבים היה ר' מיכאל דווארקין. לפתע התרומם ממושבו, ופנה אל ר' נחום בטרוניה: 'אצל מי מהיושבים כאן לא מונח העניין?' [= "ביי וועמען פון די אלע לייגט זיך דער עניין ניט אפ?"] - הלא אצל כולנו מונח שמה שכתוב במאמר הוא האמת לאמיתתה!'...

===ארצות הברית===
בחורף [[תש"ז]] קיבל ר' מיכאל את רשותו של [[הרבי הריי"צ]] לנסוע ל[[ניו יורק]] להתראות עמו. ב[[ל' שבט]] נסע ר' מיכאל מארץ ישראל{{הערה|יוסף אשכנזי, '''הרב אשכנזי''', חלק ב, עמ' 10–11.}}, וב[[י"ח אדר]] הגיע ל[[ארצות הברית]]. בהוראת הרבי הריי"צ נותר בארה"ב{{הערה|יוסף אשכנזי, '''הרב אשכנזי''', עמ' 11.}}, וגר ב־[[770]]. נפטר בערב חג ה[[שבועות]] [[תש"ט]]. טרם פטירתו, ביקש הרב דבורקין לברך "שהחיינו" על פרי חדש (דובדבן), ואח"כ ביקש מאחד הבחורים לספר אותו לכבוד החג. אח"כ טבל במקווה טהרה, ובצאתו נשכב על ספסל, וכך יצאה נשמתו בטהרה. הפטירה הייתה בשעה 3:00 אחה"צ בערב החג. [[הרבי]] דאג אישית לצרכי הלוויתו וקבורתו של ר' מיכאל על מנת שהקבורה תהיה עוד לפני כניסת החג (מסופר {{הערה|חסידים הראשונים עמוד 256}} מפי הרב גרונר שהרופא לא הסכים לחתום על אישור קבורה לפני שיעשו צילום רנטגן, עד שהרבי הבטיח לו את העולם הבא שלו עם שטר ועדים!) ואכן הרב דבורקין נטמן עוד בערב החג בחלקת חב"ד בבית העלמין מונטיפיורי {{הערה|על פי: "התקשרות", גליון 1501, עמ' 28}}.

כשר' מיכאל היה בארצות הברית, היה יושב בישיבה ובוהה בתקרה, נתון בהרהוריו. הוא היה יושב כך ימים ארוכים והבחורים שישבו ולמדו כשהוא 'חלם', היו לפעמים מקניטים אותו. יום אחד שמע ר' מיכאל את אחד הבחורים לומד פשט ב'[[לקוטי תורה]]' בצורה לא-נכונה, ולפתע קפץ ממקומו ומיהר לתקן את דבריו. כל הלומדים השתתקו בתדהמה. עד אז, אף אחד לא האמין שהוא מקשיב לנעשה מסביב.