עריכת הדף "מעות חיטים" (פסקה)

==היסטוריה==
ב[[ספר הזוהר]]{{הערה|ספר שמות, יתרו פח ב.}} מובאים דברי חז"ל שכי בכל החגים והזמנים צריך האדם לשמוח ולשמח לב עניים, ואם הוא שמח לבדו ואינו משמח עניים, נאמר עליו: "וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם"{{הערה|מלאכי ב, ג.}} ו"חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח"{{הערה|ישעיה א, יד.}}, ודבר זה אף נפסק להלכה ברמב"ם{{הערה|הלכות שביתת יום טוב ו, יח.}}.

בשונה משאר החגים, בנוגע לחג הפסח ישנה הדגשה הלכתית מיוחדת, כפי שנפסק בשולחן ערוך בתחילת הלכות פסח שיש לערוך מגבית לצורך קנית חיטים לעניים לקראת פסח, וכל בני העיר צריכים להשתתף במגבית זו{{הערה|שולחן ערוך אורח חיים, תכט, א. נושאי כלי השולחן ערוך הביאו מקור לדבריו מהתלמוד הירושלמי "ובתר כל הלין מילין איתמר לפסים ולזימיות שנים עשר חדש. א"ר יוסי בי ר' בון לחיטי הפסח בין לישא בין ליתן" (מסכת בבא בתרא, פרק א', הלכה ד').}}.

בשונה מהמנהג המקורי כפי שמופיע ברמ"א ששם דגש על חיטים וקמח עבור המצות, במשך הדורות הלך המנהג והתרחב והמגבית של 'קִמחא דפסחא' כוללת את כל צרכי החג, על מנת שכולם יוכלו לחגוג את הפסח בהרחבה ובדרך מכובדת.

פוסקי ההלכה הרחיבו בחיוב זה שחל על כולם, ואפילו מי שאין לו עצמו כדי פרנסתו, צריך ללוות כדי להשתתף במגבית{{הערה|ראו לדוגמא, שו"ת משנת יעב"ץ או"ח ס' ז'.}}.

בטעם הדגש על החלוקה בחג הפסח דווקא יותר משאר חגי ישראל, נאמרו טעמים שונים, ומהם:
*בחג הפסח ההוצאות מרובות יותר ביחס לשאר החגים
*בחג הפסח התורה הקפידה שהכל צריך להיעשות באופן של חרות, ולכן אף אם אדם כבר יצא ידי חובת מצוות צדקה מצד החיוב ההלכתית, אינו יכול להרגיש חרות בנפשו אם הוא יודע שבסמוך לו נמצאים רעבים שאין להם מה לאכול, וכך גם שלא יהיה כדובר שקר בליל החג, בשעה שאומר בתחילת ההגדה: "כל דכפין ייתי וייכול", כלומר, כל מי שרעב יבוא ויאכל, והרי ידע שישנם רעבים בעירו ולא טרח קודם החג להשביע רעבונם{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/11/3381.htm אגרות קודש חלק יא, עמוד א].}}.
*שלא יהיה כדובר שקר בליל החג, בשעה שאומר בתחילת ההגדה: "כל דכפין ייתי וייכול", כלומר, כל מי שרעב יבוא ויאכל, והרי ידע שישנם רעבים בעירו ולא טרח קודם החג להשביע רעבונם{{הערה|1=ספר התודעה. וראו גם בחכמת שלמה סימן תכט.}}.