עריכת הדף "משנה תורה לרמב"ם" (פסקה)

==מבנה הספר==

הספר מורכב מארבעה עשר חלקים, וכל חלק נחלק ל"הלכות", ההלכות נחלקות לפרקים, וכל פרק מחולק ל"הלכות קטנות" (מכונים "הלכות").

בתחילת הספר כתב [[הרמב"ם]] הקדמה, בה הוא כותב על סדר העברת המסורת, על הצורך בספר, רשימת [[מצוות עשה]] ו[[מצוות לא תעשה]], וכותרות הספרים וההלכות.

===תוכן הספר===
{{משנה תורה}}

===שמו===

שם הספר, משנה תורה, נקבע משום שהוא כולל את ה[[תורה שבעל פה]] כולה{{הערה|הקדמת הרמב"ם}}.

[[הראב"ד]], וגדולי ישראל נוספים, נרתעו משמו של הספר, ממנו משמע שהוא שני לתורה.

מסיבה זו, נפוץ יותר השימוש בכינוי הנוסף של הספר - הי"ד החזקה, על שם ארבעה עשר הספרים הכלולים בו, וכשמו של הפסוק האחרון ב[[תורה]] "ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל".

===מטרתו===

בהקדמה לחיבור מסביר הרמב"ם את מטרת כתיבת הספר:
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=הקדמת הרמב"ם לספר משנה תורה|תוכן=ובזמן הזה תכפו צרות יתרות, ודחקה שעה את הכול, ואבדה חכמת חכמינו, ובינת נבונינו נסתתרה; לפיכך אותן הפירושין והתשובות וההלכות שחיברו הגאונים, וראו שהם דברים מבוארים, נתקשו בימינו, ואין מבין ענייניהם כראוי אלא מעט במספר... ומפני זה נערתי חוצני, אני משה בירב מיימון הספרדי... וראיתי לחבר דברים
המתבררים מכל אלו החיבורין, בעניין האסור והמותר והטמא וה[[טהרה|טהור]] עם שאר דיני תורה: כולן בלשון ברורה ודרך קצרה, עד שתהא תורה שבעל פה כולה סדורה בפי הכול, בלא קושיה
ולא פירוק, ולא זה אומר בכה וזה אומר בכה, אלא דברים ברורים קרובים
נכונים, על פי המשפט אשר יתבאר מכל אלו החיבורין והפירושין הנמצאים מימות [[רבי יהודה הנשיא|רבנו הקדוש]] ועד עכשיו . . עד שיהיו כל הדינין גלויין לקטן ולגדול בדין כל מצוה ומצוה, ובדין כל הדברים שתיקנו חכמים ונביאים: כללו של דבר, כדי שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר בעולם בדין מדיני ישראל; אלא יהיה חיבור זה מקבץ לתורה שבעל פה כולה, עם התקנות והמנהגות והגזירות שנעשו מימות משה רבנו ועד חיבור התלמוד . . לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה, לפי שאדם קורא תורה שבכתב תחילה, ואחר כך קורא בזה, ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם}}

===סגנונו===

הרמב"ם כתב את הספר בסגנון ה[[משנה]]. סגנון זה מתבטא בכמה היבטים:

א. סדר המשנה, כחלקים, הלכות פרקים והלכות קטנות{{הערה|הקדמה לספר המצוות}}.

ב. שפת המשנה, כפי שכותב בהקדמתו: "וכן ראיתי לנכון שלא אחברנו בלשון כתבי הקודש... גם לא אחברנו בלשון התלמוד... אלא אחברנו בלשון המשנה".

ג. אי הסתמכות על שום ספר אחר, וללא ציטוט מקורות.

===מקורותיו===

הרמב"ם לא ציין בספרו את מקורותיו, אלא הביא הלכה פסוקה בלבד.

באחת מאגרותיו כותב על כך הרמב"ם:

{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=אגרות הרמב"ם (מהדורת שילת) חלק ב', ע' תמד|תוכן=בא אליי הדיין החסיד וקונטרס מן החיבור בידו, יש בו הלכות רוצח מספר נזיקין, והראה לי הלכה אחת, אמר לי: קרא זו. קראתי אותה. אמרתי
לו: מה ספק יש בזו? אמר לי: באיזה מקום נאמרו דברים אלו? אמרתי לו: במקומן, או באלו הן הגולין או בסנהדרין בדיני רוצח. אמר לי: כבר חזרתי על הכול ולא מצאתי. אמרתי לו: שמא בירושלמי? אמר לי: בקשתי ולא מצאתי, לא בירושלמי ולא בתוספתא. השתוממתי כמו שעה, ואמרתי לו: אני זוכר שבמקום פלוני מגיטין נתפרשו דברים אלו. הוצאתי גיטין וחיפשתי
ולא מצאתי. תמהתי ונבהלתי ואמרתי: היכן נאמרו דברים אלו? הנח עתה עד שאזכור מקומן. הוא יצא, ואני נזכרתי.
שלחתי שליח והחזרתיו, והראיתי לו הדברים מפורשין בגמרא יבמות אגב גררא. תמה והלך. וכן תמיד אני בצער מזה שיבוא השואל וישאל: היכן נאמרו דברים אלו? ... ואם כך אירע לי ואני
המחבר, מה יארע לשאר בני אדם?}}

בהמשך האיגרת מודיע הרמב"ם שהחליט לציין את המקורות רק אם המקור להלכה איננו במסכת העוסקת בנושא,
כי לגבי מקורות במסכת העוסקת בנושא, הרי הבא לברר מקורה של הלכה צריך להיות בקי במסכתות הרלוונטיות.

אך למרות זאת, הרמב"ם לא הספיק לבצע משימה זו{{הערה|ראה בפיסקה "מראי מקומות לספר משנה תורה"}}.