עריכת הדף "משתמש:ישראל קרביצקי/אביגדור חייקין" (פסקה)

==קורות חיים==
נולד ב[[שקלוב]] לרב ישראל שרגא חייקין שהיה מנאמני ה[[אדמו"ר]]ים מ[[חסידות חב"ד|חב"ד]] הרבנים [[שמואל שניאורסון|שמואל]] ו[[שלום דובער שניאורסון]] (מהר"ש ורש"ב){{הערה|על ישראל שרגא חייקין ראו: [[התמים (כתב עת)|התמים]], מהדורת [[כפר חב"ד]] תשל"א, עמודים רמ, 758 ושפב. מוזכרים אצל היימן, רבנותו, להלן 'קישורים חיצוניים'.}}. הוא נקרא על שם שניים מסביו: ר' משה'לה, מחסידיו הראשונים של הרב [[דובער שניאורי]] ("האדמו"ר האמצעי" מ[[חב"ד]]), ורבי [[אביגדור מפינסק]], רב [[התנגדות לחסידות|מתנגד]] ידוע ושנוא נפשם של החסידים{{הערה|[[יקותיאל יהודה גרינוולד|י' י' ג"ר]], זכרונות מלונדון, בתוך: "[[אפריון (כתב עת)|אפריון]]", בודפשט תרפ"ה, עמ' 188. בהמשך המאמר מופיע תיאור נרחב של הרב חייקין בעת שבתו בלונדון.}}. בילדותו התמנה אביו כ[[שוחט ובודק|שו"ב]] ב[[סנקט פטרבורג]], המשפחה התגוררה באכסניה שאותה ניהל האב ובה התארחו כמעט כל הרבנים שנקלעו ל[[עיר בירה|בירת]] [[האימפריה הרוסית]] ונאלצו לשהות בה תקופה. סביבה זו סיפקה לילד כר גידול תורני, הוא נחשב [[מתמיד]] ובבחרותו [[סמיכה לרבנות|נסמך להוראה]] מרבנים רבים שביקרו באכסניה ובחנו אותו על לימודיו. מהם: רבי [[יצחק אלחנן ספקטור]] מקובנה, רבי [[אברהם שמואל דיסקין]] מ[[וולקוביסק]] ורבי [[יקותיאל זלמן לנדא]] מפטרבורג.

במקביל [[אוטודידקטיות|למד בעצמו]] שפות זרות רבות ושלט ב[[אנגלית]], ב[[גרמנית]], ב[[יוונית]], ב[[לטינית]], ב[[צרפתית]] וב[[רוסית]]. הוא נישא לטאנה רבקה בתו של הרב [[שלמה זלמן פינסקר]] מ[[חרסון]].

ב[[שנות ה-80 של המאה ה-19]] [[הגירה|היגר]] מערבה ל[[צרפת]]. לאחר פטירת הרב [[יהושע השיל לוין]] רבה של התאחדות הקהילות של יוצאי רוסיה ופולין שיסד רבי [[ישראל מסלנט]] ב[[פריז]], התמנה הרב חייקין ב-[[1884]] למלא את מקומו. הוא התיידד עם הרב הראשי לפריז [[צדוק כהן]] שבהמשך התמנה כרבה הראשי של צרפת כולה. הוא עמד בקשרים גם עם [[תנועת ההשכלה היהודית|משכילים מפורסמים]] כ[[ישראל איסר גולדבלום|יאפ"ז]] ו[[שניאור זק"ש]] שגרו בפריז. ואולם לפי דוב היימן, לא הגיע לרמתו של הרב [[יהודה לובצקי]] שגר בפריז עוד בימי רבי ישראל מסלנט והיה יריבו של הרב הקודם, לוין. בעת שבתו בפריז הדפיס את ספרו ה[[צרפתית|צרפתי]] "Apologie Des Juifs" {{כ}}(1887).

ב-[[1888]] עזב את צרפת ונסע לקבל את משרת הרבנות של [[רוסטוב על הדון]] ב[[רוסיה]]{{הערה|{{הצפירה|יצחק רבינוביץ, קובנה|תיאור מתקופת רבנותו ברוסטוב על הדון|1889/08/05|00203}}.}}, אך לאחר תקופה קצרה נאלץ לנטוש, העיר שכנה מחוץ ל[[תחום המושב]] והניסיונות להסגיר את מעמדו ולהעניק לו רישיון ישיבה בעיר עלו בתוהו. הוא עזב את המדינה והיגר ל[[אנגליה]], שם התקבל כרבה של קהילת יוצאי רוסיה ופולין ב[[שפילד]], שבה ניהל גם את ה"[[תלמוד תורה]]" המקומי. קשריו עם הרב הראשי [[נפתלי הרמן אדלר]] סייעו לו בהשגת תקציבים למוסד, אך באופן כללי חי בדוחק בקהילה זו שהייתה קטנה, ולפי היימן לא הלמה את גדלותו בתורה. במשך תקופת כהונתו בשפילד, ניסו אנשי חב"ד ברוסיה לסדר עבורו את משרת רבנות [[סנקט פטרבורג]]. הצעה זו לא יצאה לפועל הן בשל היסוסיו של הברון [[הוראצי גינצבורג]] באשר לנכונות והיתכנות המהלך והן בשל קשריו של הרב חייקין עם הרב אדלר, שנתנו לו תקווה לרבנות מכובדת יותר בהמשך באנגליה, אם לא יעזוב את המדינה.

בשנת [[ה'תרס"ב]], [[1902]], נבחר לכהן כרבה של "אגודת בתי הכנסת של אחינו בני ישראל מרוסיה ופולין" שהוקמה בידי [[סמואל מונטגיו, ברון סוויית'לינג הראשון|סמואל מונטגיו]] וידועה בשמה המקוצר "Federation of Synagogues" (הפדרציה של בתי הכנסת){{הערה|{{חבצלת||חדשות לבית ישראל: ידיעה על בחירתו|1901/11/01|00502}}.}}. בהמשך החל לכהן במקביל גם כ[[דיין (הלכה)|דיין]] ב[[בית הדין הרבני בלונדון|בית הדין הרבני]] של [[ק"ק כנסת ישראל]].

הרב חייקין [[העלייה הרביעית|עלה לארץ ישראל]] בשנת [[ה'תרפ"ו]], [[1926]], ונפטר ב[[תל אביב]] ב[[כ"ט בסיוון]] [[ה'תרפ"ח]], [[17 ביוני]] [[1928]]. הוא נקבר ב[[בית הקברות הישן בתל אביב]].