עריכת הדף "נותר" (פסקה)

==מדיני המצוה==
=== לשרוף בשר נותר ===
התורה צוותה על שריפת הבשר שנשאר לאחר הזמן המוקצב לאכילת הקורבן. כפי שנאמר{{הערה|ויקרא ז, יז.}} "והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף". הנותר הוא בשר שהזמן לאכילתו עבר, ואם לא שרפו אותו, הוא הופך לפסול. 

השרפה היא האמצעי המוחלט להשמיד את הבשר ולבערו באופן גמור מהעולם, שכן יש בכך רמז לכך שלא ראוי לאדם לאגור אוכל מעבר לצורך מיידי.

=== לא לאכול נותר ===
אסור לאכול בשר שפסול בעקבות שהייתו אחרי הזמן המותר לאכילתו, כפי שנאמר{{הערה|שמות כט, לג.}} "לא יאכל כי קדש הם". כל קורבן שמפסל את זמני האכילה שלו נכנס תחת האיסור הזה, וכך גם נותר הקשור לקורבנות פסולים. האיסור הזה נוגע לכל חלקי הקורבן, חוץ מאלו שאין בהם משום נותר, כמו עור, מרק, תבלין, גידים וכדומה. אכילת נותר מביאה לעונש חמור של כרת, כפי שנאמר בפסוק "הנפש האוכלת עונה תשא".

=== דיני הנותר ===
הדינים המרכזיים העוסקים בנותר מציינים שבשר שהפך לנותר (בגלל שעבר זמנו) אסור באכילה ויש לשרוף אותו. ישנם גם דינים לגבי נותר שהפך לפיגול (כלומר, הקורבן נעשה שלא כהלכה, כגון שכוונתו הייתה לאכול אותו אחרי זמנו), ולגבי כל פסול בקורבנות, שמחייב השרפה. יתר על כן, ישנם מקרים שבהם אם אדם אכל נותר או פיגול במזיד, הוא חייב כרת, ובשוגג חייב להביא חטאת.

המצוות הללו נוהגות בזמן הבית, כאשר קיימת העבודה והכוהנים הם המופקדים על ביצוען. כאשר כוהן לא מקיים את מצוות שריפת הנותר, הוא עובר על מצוות עשה. לא לוקין על כך, משום שאין בזה מעשה{{הערה|[[ספר החינוך]] מצוה קמג, ומצוה רטו.}}.