עריכת הדף "פרשת ויקרא" (פסקה)

==הפרשה בקצרה==
'''הקדמה''': פרשת זו היא הפותחת את החומש השלישי בחמישה חומשי תורה. ב[[פרשת פקודי]], הפרשה האחרונה ב[[ספר שמות]], עוסקת בסיפור ירידתם ויציאתם של [[עם ישראל]] מ[[מצרים]] ולבסוף את בנין ה[[משכן]] במדבר. הפרשה מתחילה במילה "ויקרא", כאשר האות א' היא אות קטנה, ומפרשים רבים מסבירים את הסיבה לכך באופנים שונים. 

*'''ראשון''' - ה' קורא ל[[משה רבינו]] למשכן, שם הוא נותן לו את הפרטים של הקרבת [[קרבנות]].

*'''שני''' - פרטי הקרבנות, תוך דגש על קרבנות של עופות או לחם. [[רש"י]] מציין שהמילים "אישה [[ריח]] ניחוח לה'" מכוונות על כל סוגי הקרבנות ולא בהכרח על קרבן של [[בהמה]], ללמדנו שאין חשיבות לגודל הקרבנן אלא בעיקר ל[[כוונה]] ה[[פנימי]]ת של ה[[אדם]] בהתקרבותו ל[[הקב"ה|ה']].

*'''שלישי''' - פירוט סוג נוסף של קרבנות המובאים ב[[שמן]] וכן את האיסור של הקרבת קרבן [[חמץ]] ופירות על גבי ה[[מזבח]], לעומת החובה להשתמש ב[[מלח]] בכל קרבן שהוא. חובה זו הינה הסיבה בגללה אנו טובלים ב[[מלח]] את הלחם כאשר אנו בסעודה. כך גם מצווה ה[[תורה]] את מצוות הקרבת קרבן ה[[תבואה החדשה]] לאחר [[חג הפסח]].

*'''רביעי''' - פירוט חלקי ה[[בהמה]] המוקרבים על המזבח, בהקרבת [[עיזים]], [[כבשים]] ושאר בהמות [[כשר]]ות. בסיום ניתן "[[חוק]]" (עליו אין הסבר אותו יכול האדם להבינו בשכלו) לפיו אסור באיסור חמור לאכול שומן (חלב) או [[דם]] בכל מקום ובכל זמן.

*'''חמישי''' - האפשרות להקריב קרבן כ[[כפרה]] על [[חטא]] שנעשה ב[[שגגה]]. כמו כן ישנו קרבן מיוחד באם [[בית הדין]] הגבוה - ה[[סנהדרין]], הורה למישהו לעשות עבירה בשגגה, ולשם כך עליהם לכפר על עצמם בקרבן.

*'''שישי''' - קרבן מיוחד אותו מקריב קהל שלם שחטא בשגגה וכן קרבן לאדם שיכל לתת עדות בבית הדין והוא התחמק מכך. עוד כתוב על אדם שהיה [[טמא]], אם על ידי נגיעה ב[[בהמה|חיה]] לא טהורה או בנגיעה ב[[מת]] ולאחר מכן נכנס למשכן או אכל קרבן, עליו לכפר על עצמו בהבאת קרבן אחר. [[חז"ל]] מלמדים אותנו שההלכות האלו תקפות גם כיום וכיון שאנו כולנו טמאים, אסור עלינו להיכנס לתוך [[הר הבית]], עד שייבנה במהרה, וניטהר כולנו מהטומאה.

*'''שביעי''' - אדם שבשגגה [[גנב]] קרבן או חפץ אחר השייך ל[[בית המקדש]]. עליו כמובן להחזיר את הגניבה, להקריב קרבן, וכן לשלם עוד חמישית מערך הגניבה. קרבן שאדם מביא מספק, כיון שאינו יודע האם חטא או לא. כמו כן אדם שגנב את חבירו בכל אופן שהוא, או גרם נזק על ידי שקר וכיוצא בזה, עליו להחזיר את הגניבה, להקריב קרבן וכן לפצות את חבירו בתשלום של חמישית מערך הגניבה.