עריכת הדף "צרה" (פסקה)

==ביאור החסידות==
בפסוק 'עת צרה היא ל[[יעקב]] '''וממנה''' יוושע'{{הערה|ירמיהו ל, ז.}}, מדייק הבעל שם טוב שהצרה עצמה הופכת לישועה, היות ועצם תחושת העוני וההכנעה היא הכלי לקבלת השפע{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/1400150113 שיחת שבת פרשת מטות מסעי תשי"ג], ובמקומות רבים.}}.

כאשר אדם נתקל בדבר שמעיק לו, צריך הוא לזכור שמכיון והכל הוא מהקב"ה, והוא תכלית הטוב - לא ייתכן שדבר רע יורד מלמעלה, וממילא ברור שגם הצרה שהתרגשה עליו טומנת בתוכה טוב נעלה, רק שהוא מוסתר, והמטרה שהצרה הגיעה אליו הוא כדי לגלות בתוך הצרה עצמה את נקודת האור ואת הטוב הטמון בה.

רעיון זה מבואר גם על הפסוק 'מן המצר קראתי . . ענני במרחב', כי דווקא מהמיצר האדם יכול להגיע למרחב, כמו קול השופר (ושאר כלי הנשיפה) שהקול יוצא דווקא על ידי זה שנופחים את הרוח בצד הצר והקול נדחק{{הערה|1=[http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=6109&CategoryID=1313 תורת מנחם חלק לד עמוד 304. חלק כ"א עמוד 12], ועוד.}}.

בדומה לזה דורשים בחסידות בנוגע לתיבות התורה והתפילה, שהפירוש של 'צוהר תעשה לתיבה' הוא שצריך להפוך את המשמעות ה'צרה' של תיבות התורה כפי שהם למטה ואת המשמעות המוגבלת של תיבות התפילה שהם במדידה והגבלה - שיאירו ויהיו בבחינת 'שמים' ועד למרחב העצמי{{הערה|1=[http://torasmoshiach.com/לד-צהר-תעשה-לתיבה-ש״פ-נח-ו׳-מרחשון-ה׳תש/ מאמר דיבור המתחיל צוהר תעשה לתיבה תשמ"ז].}}.

רעיון יסודי זה בחסידות, הוא התורה החמישית מתוך [[שבע התורות#התורה החמישית|שבע התורות]] שאמר [[הבעל שם טוב]] ב[[גן עדן]] בשנת [[תרנ"ב]].