עריכת הדף "קרבנות" (פסקה)

== קרבנות מלשון קירוב ==

המילה קרבנות הוא מלשון "קירוב", משום שב[[עבודת האדם]] ענין הקרבנות הוא קירוב הכוחות והחושים אל ה'. מקור הדברים בעיקרם הוא מספר הבהיר{{הערה|מ"ו.}}: "ואמאי איקרי קרבן, אלא מפני שמקרב הכוחות הקדושות". ועד"ז מביא הרמב"ן{{הערה|ויקרא א, ט: "וכל קרבן לשון קריבה ואחדות".}} וברבינו בחיי{{הערה|שם: "ולכך נקרא קרבן שהוא קירוב הכוחות והמדות".}}.
 
[[אדמו"ר הריי"צ]] ביאר{{הערה|מאמר ד"ה [[באתי לגני]] תש"י, ומבואר במאמר ד"ה אדם כי יקריב תשמ"ב.}}, שתוכן העבודה של "קרבנות מלשון קירוב", הוא לקרב את ה[[עולם (בחסידות)|עולם]] שהוא מלשון העלם והסתר על אלקות, וכמו כן את האדם עצמו, ושיהיו [[כלים]] להרגיש [[אלקות]], שעל ידי זה ממשיכים את עיקר ה[[שכינה]] ב[[עולם הזה]]. 

מובא בחסידות{{הערה|ראה [[לקוטי שיחות]] חל"ג שיחה א לפרשת בהעלותך הערה 30.}} שענין הקרבן הוא ל"קרב" כל דבר לשרשו.
 
עוד מובא{{הערה|במאמר ד"ה וידבר ה' אל משה ואהרן זאת חקת התורה תקס"ה - [[מאמרי אדה"ז]] ח"ב ע' תרעה. הובא גם במאמר ד"ה באתי לגני תשל"ב.}} על הפסוק{{הערה|במדבר כח, ב.}} האמור ב[[קרבן תמיד|קרבן התמיד]] "את קרבני לחמי לאישי ריח נחחי תשמרו להקריב לי במועדו", שמילת להקריב היא כמו "להרקיב" מלשון רקבון, שזה מורה על עבודת ה[[ביטול]] (כ[[תולעת]]), שעל ידה מכלה הוא את [[קליפה|החיצונים]], ואלולא עבודה תמידית זו היו (החיצונים) מחריבים את העולם.

השם "קרבן" קשור גם עם הפסוק "פדה בשלום נפשי מקרב לי"{{הערה|תהלים נה.}}, המבואר ב[[תורת החסידות]] על פדיית האדם, ו[[נפש אלוקית|נפשו האלוקית]], ו"מקרב לי" הוא הקרב ומלחמה נגד [[נפש הבהמית|נפשו הבהמית]], וכמו ענין הקרבן - לקרב את נפשו הבהמית אל [[ה']]{{הערה|מאמר ד"ה אדם כי יקריב תשמ"ה - התוועדויות תשמ"ב ח"ב.}}.

אמנם, יחד עם מעלותיו של עבודת הקרבנות המתבטאות בשם "קרבן", שם זה מבואר לפעמים{{הערה|ראו לדוגמה מאמר ד"ה בסוכות תשבו תשמ"א סה"מ מלוקט ח"ב עמוד קכב.}} כמורה על פחיתות דרגתו בהתקשרות ודביקות, משום שכששני דברים הם רק מתקרבים זה אל זה, נשארים הם עדיין שני דברים נפרדים לגמרי, אבל לשון המבטאת דביקות גמורה היא דווקא לשון "קשר", שעל שם זה נקרא [[קטורת|עבודת הקטורת]] בשם זה.