עריכת הדף "רחל ולאה" (פסקה)

==בינה ומלכות==
לפי הסבר זה בינה ומלכות הן שתי בחינות נקבה (מקבל), המקבלות מחכמה וז"א - שהן שתי בחינות זכר (משפיע). היינו, חכמה משפיעה לבינה, וז"א משפיע למלכות{{הערה|ספר הערכים, מערכת האותיות עמ' תקכט.}}
===ה' ראשונה וה' שניה שבשם הוי"ה===
אותיות שם הוי"ה רומזות על ארבעת הדרגות הכלליות '''י'''' – חכמה, '''ה'''' – בינה, '''ו'''' – מידות, '''ה'''' – מלכות.
על הפסוק{{הערה|בראשית כט טז.}} "וללבן שתי בנות שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל" מבואר בחסידות{{הערה|אוה"ת בשלח עמ' תסח, בהעלותך שצז, תורת מנחם תשמ"ה ה' עמ' 2704-5 ועוד.}} שלאה היא ה'-גדולה, אות ה' הראשונה שבשם הוי' – שעניינה "בינה", ואילו רחל היא ה'-קטנה, אות הה"א השניה שבשם – שעניינה "מלכות".

===עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא===
בינה ומלכות (לאה ורחל) הן עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא. בינה נקראת עלמא דאתכסיא כי בה מתגלה [[עתיק]] שנקרא "הוא" (בגוף שלישי) ולא "אתה" (בגוף ראשון) - לפי שהוא אתכסיא ולא אתגליא{{הערה|אדר"ז דר"צ ע"א.}}, והוא בחינת סובב כל עלמין{{הערה|ועיין מענין "הוא דא עתיקא" בתו"א ר"פ לך לך.}}. ואעפ"כ הרי הוא מאיר ומתגלה ב"פתח האהל" (בחינת רחל) - שמאיר גם בבחינת ממלא כל עלמין{{הערה|מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ז עמ' תלז.}}.

===מחשבה ודיבור===
'''בזמן המקדש''' האירה בארץ ישראל בחינת המחשבה (ספירת הבינה) בבחינת הדיבור (מלכות), ולכן היו אז חכמים גדולים, בעלי רוח הקודש ונביאים. אך כשגלו ישראל גלתה עמהם השכינה, ונמצאת גם היא בגלות ב[[שבעים השרים]], ובארץ ישראל נשארה רק בחינת המחשבה (שלא יכולה להתגלות לכל, אלא לצדיקים בלבד) {{הערה|תו"א ויצא כב ד.}}.

כתוצאה מכך: '''א.''' לפי שרחל עתה בחו"ל אף שהיא בבחינת גלות מכל מקום מבקשי ה' יבינו ויקבלו הארה ממנה בתורת ועבודתו מה שאין כן בארץ ישראל. '''ב.''' הצדיקים שבארץ ישראל יכולים להשיג השגות יותר מכפי שהייתה בשלוותה{{הערה|אוה"ת ויצא ריו.}}.

'''ובעבודת ה'''': מחשבה (עלמא דאתכסיא) הוא לימוד התורה (שעיקר ענינה הוא הבנה והשגה, מחשבה), ועלמא דאתגליא הוא קיום המצוות בדיבור ומעשה. ועל פי זה עלמא דאתכסיא הוא המשכה מלמעלה למטה ועלמא דאתגליא הוא העלאה מלמטה למעלה כנ"ל בארוכה שתורה היא המשכה מלמעלה למטה ומצוות הם העלאה מלמטה למעלה{{הערה|מאמרים תשל"ז עמ' רי"א.}}.