עריכת הדף "ר’ יצחק" (פסקה)

== תולדות חיים<ref>ראה ספר יראת ה’ אוצרו.</ref> ==
כיון שתושבי המושבות שבאוקראינה - היו רחוקים מאד מהעיירה ליובאוויטש, שלח [[רבי דובער שניאורי (אדמו"ר האמצעי)|אדמו"ר האמצעי]] ו[[רבי מנחם מענדל שניאורסון (אדמו"ר הצמח צדק)|אדמו”ר הצ”צ]] את החסיד ר’ [[הלל מפאריטש|הלל פאריטשער]]. להיות שד”ר בהמושבות.

ור’ יצחק גר באחד מהמושבות וכבר בצעירותו קיבל השפעה חסידית מהרה”צ רב [[הלל מפאריטש|הלל פאריטשער]]. בעת שהי’ מבקר אצלם במושבה.

נשא את מרת עלקא בת החסיד הרב [[יהודה לייב לאוואוט]] אחותו של הרב [[אברהם דוד לאוואוט]] סב סבו של הרבי.

ר’ יצחק הי’ קשור מאוד עם הרב [[הלל מפאריטש|הלל פאריטשער]]., וכשנפטר הרב הלל בעת ביקורו במושבות, ומנוחתו כבוד הי’ בעיר חרסון, הוא השאיר אחריו חובות רבים, שנוצרו כתוצאה מהתעסקותו במסירת נפש למען פדיון שבויים. התברר שבאותו קיץ נזקק במיוחד לכספים רבים לצורך פדיון שבויים, לווה לשם כך מאנשים רבים, ונפטר בטרם הספיק לאסוף כספים כדי להחזיר את ההלוואות שנטל. חלק מבעלי החובות הביעו מורת רוח. והי’ חשש גדול לחילול השם.

ר’ יצחק הי’ אחד מתוך קבוצת אברכים, ממושפעיו של ר’ הלל, שקיבלו על עצמל לדאוג לפירעונם של כל החובות. הם פרסמו שכל מי שר’ הלל נשאר חייב לו כסף, יבוא אליהם וכספו יוחזר לו. וכך הי’: המלווים באו אליו בזה אחר זה, וכל אחד מהם קיבל את ךרעון החוב במילואו. מאחר שלא הי’ אדם אמיד, מילוי התחייבות הזו הי’ כרוך בקשיים רבים מצידו. הוא התפרנס מייצור עורות ומסחר בהם, וכדי לעמוד בהתחייבותו הוא נעלץ להתאמץ בעבודתו למעלה מכוחותיו, וכתוצאה מהמאמץ הגופני הגדול שהי’ כרוך בכך, נפל למשכב ונפטר כעבור זמן קצר. זה הי’ זמן קצר לאחר פטירתו של ר’ הלל עצמו בשלהי תרכ”ד.

הוא השאיר אחריו את אשתו עלקא שהיתה אז בהריון לאחר זמן מה בשעת לידת בתה אירע אסון ונפטרה בעת הלידה. ודודה של התינוקת הגה”ח רב אברהם דוד לאוואוט גידל אותה, וקרא את שמה איטא עלקא על שם אבי’ ועל שם אימה ולאחר כמה שנים עברה להתגורר בבית דודה ר’ שניאור זלמן לאוואוט. והיא היתה אם של החסיד הנודע איטשע דער מתמיד.

זקני החסידים בהמושבות היו אומרים: בזכות דאגתו ומסירות נפש של הסבא ר’ יצחק לפרעון חובותו של ר’ [[הלל מפאריטש|הלל פאריטשער]]., זכה שיהי’ לו נכד קדוש וצדיק, גאון וחסיד שדרכו בעבודת ה’ הי’ בדומה לזאת ר’ הלל.