עריכת הדף "שדין יהודאין" (פסקה)

==משמעות הביטוי ומקורו==
מקור הביטוי הוא ב[[ספר הזוהר]]{{הערה|חלק ג' רנג, א (פרשת פנחס), ותרגומו (על פי מתוק מדבש): היו לבעלי המשנה שדים יהודיים (שהם רשומים באות י' של שד-י להורות על קורבתם לקדושה) המשמשים אותם (כמו שמצינו במסכת חולין קה ע"ב סיפור על שד שהיה משמש את רב פפא), ויש שדים מזיקים מצד שלוש קליפות הטמאות שנקראו שדים גויים. ואמרו בעלי המשנה (חגיגה טז עא) שיש שלושה מיני שדים: מין אחד הדומה למלאכי שרת לפי שמשמשים את תלמידי חכמים הקדושים כמלאכי השרת, ומין שני כבני אדם (והם שדים בינונים), ומין שלישי הם הטמאים.}} הממשיל את הנשמה לב' בחינות - יש נשמה שהיא בחינת מלכה, ששולטת בגוף וברצונותיו, ויש נשמה שהיא בחינת שפחה, שנכנעת לרצונו של היצר הרע של היהודי, שהוא 'שדין יהודאין', אלא שכאשר הנשמה שהיא בחינת י' [[חזרה בתשובה|חוזרת בתשובה]], השד הזה הופך לשם 'ש-ד-י' ונדבק בו ועולה לקדושה, ובכח זה האדם יכול לברך ולהלל את הקב"ה.

[[אדמו"ר הזקן]] מבאר בספר ה[[תניא]]{{הערה|שם=ח|תניא פרק ח'.}} ש'היצר הרע היהודי' הוא ה[[כח המתאווה]] לדברים המותרים, שנקראים בשם היתר היות שגם אם האדם עשה אותם מתוך תאווה ורצון להתענג מהם ללא שום כוונה לשם שמים, הוא יכול לחזור ולהעלות אותם לקדושה.

[[אדמו"ר האמצעי]] מוסיף ומקשר זאת עם הידוע שהשדים נבראו בערב שבת בין השמשות{{הערה|משנה מסכת אבות פרק ה', "ויש אומרים אף המזיקין".}} שזמן זה הוא לאחר שהושלם כל מעשה הבריאה והברואים שנבראו בזמן זה הם השפע ה'מיותר', וכמו שבגשמיות כאשר יש תוספת מיותרת שלא משתמשים בה היא נרקבת, כך גם בנוגע לחיות הרוחנית של השדין יהודאין, אלא שמריקבון זה עצמו ניתן להצמיח, וזאת בתנאי שהריקבון הוא במקום הראוי, כמו הגרעין שכאשר הוא נרקב באדמה הוא יכול להצמיח בריבוי ובתוספת גדולה הרבה יותר{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/2300680367 תורת חיים בראשית ח"ב פרשת ויחי, בן פורת יוסף רמט, א].}}.

עם זאת, גם לאחר שאדם מתקן ומעלה לקדושה את עניני ההיתר להם התאווה והחיות שבהם עולה לקדושה, עדיין נותר [[רשימו]] בגוף מהרצון של השדין יהודאין, כיון שקודם שהעלה אותם לקדושה היה רצון זה רע גמור וסטרא אחרא (רק שהיה לו תיקון), ובשביל להתנקות מרשימו זה, צריכה הנשמה לתיקון של [[חיבוט הקבר]]{{הערה|שם=ח}}.