עריכת הדף "שלום דובער גורליק" (פסקה)

==תולדות חיים==
נולד במוסקבה לאביו הרב [[מנחם מענדל גורליק|מנחם מענדל]] ולאמו מרת ביילא.

בהיותו בגיל 5 נלקח אביו למאסר על ידי הרוסים, ולאחר מכן הגלוהו לסיביר. כשחזר אביו (כאשר היה בן 12) בחורף תשי"ד העבירו אביו מבית הספר העממי (ה"שקאלע") לבית הספר לנוער עובד (מכיון ששם לא למדו בשבת), הנערים שם היו עובדים במשך היום (לעזור בפרנסת המשפחה), ולומדים בערבים. באותו זמן לערך החל ללמוד תניא וגמרא אצל ר' אליהו פאריטשער (לוין).

הוא היה יוצא מביתו בצהריים, הולך לר' אליהו ללמוד, ומשם לביתו של הקצב החב"די - לאכול ארוחת צהריים (היות ולא היה מספיק זמן לחזור הביתה), ומשם הולך לבית הספר.

פעם אחת כשהיה כבן 15, למד עם ר' אליהו את סוף פרק ח' בתניא - שם מבואר שחכמות חיצוניות (הלימודים בבית הספר...) מטמאים את חב"ד שבנפש, שזה חמור מתאוות עוה"ז, שמטמאות רק את המדות שבנפש - בדרכו, לאחר מכן, לבית הספר עם תיקו על כתיפו, חשב לעצמו: "איך ייתכן שספרים אלו, הטומאה הכי גדולה, נמצאים בתיקי?" - בסמרקנד עברה תעלת מים (לשתי') לאורך העיר, ובו-במקום, בלי לחשוב פעמיים, פתח את תיקו וזרק את כל ספרי הלימוד אל תעלת המים...

בכתה לא שאלו שאלות (איפה הספר שלך וכדו'), אבל כשהגיע לביתו, פתחה אימו - מרת ביילא גורליק - את תיקו, ונחרדה לראות כי התיק ריק!... במענה לשאלתה, השיב כי נתן את הספרים לאחד מחבריו בהשאלה, וזה לא החזירם.

ב[[י"ג בכסלו]] [[תשכ"ה]] התחתן ב[[טשקנט]] עם רעייתו שרה רבקה גורליק, בתו של ר' [[שלום אליהו וילנקין]], ו[[הרבי]] שלח מכתב לקראת החתונה ב[[רוסית]] ובחתימת הכינוי המחתרתי "[[זיידע]]" (סבא){{הערה|[https://drive.google.com/file/d/1nmYd01t92zy_TB7OhmhpJ4cSrag_9hn5/view תשורה גוטליב-גורליק (כ"ג אדר ה'תש"פ), עמ' 7-8].}}.

בהיותו כבן 30, הלך [[השתטחות|להשתטח]] על [[אוהל|ציונו]] של [[ר' לוי'ק]] באלמא אטא שיצליח לצאת מרוסיה, ואכן זמן קצר לאחר מכן קיבל היתר יציאה ועלה ל[[ארץ ישראל|ארץ]] יחד עם משפחתו.

כאשר ביקר באלמא אטא, ראה את מצבה העגום של מצבת הקבר ודיווח לקרובי משפחתו מ[[טשקנט]], ובעקבות כך שופץ הקבר.