עריכת הדף "שמואל" (פסקה)

==תולדות חיים==
נולד ל[[אלקנה]] בן ירוחם מהר אפרים המכונה בפסוק "אפרתי". מגורי אביו בהר אפרים היו בעקבות השתייכותו ל[[שבט לוי]] שלא קיבל [[התנחלות השבטים|נחלה]] ב[[ארץ ישראל]] ופוזר בין [[שבטי ישראל|יתר השבטים]]{{הערה|כמופיע ב{{תנ"ך|יהושע|כא}}.}}, ואילו התואר "אפרתי" הוא לשון חשיבות וחן{{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|א|א|מפרש=רש"י}}.}}. שמואל הוא מצאצאי [[קורח]] ואביו אלקנה היה אף הוא נביא{{הערה|עיין {{תנ"ך|שמואל א|ב|כז|מפרש=רש"י}}.}} והחשוב מבין יושבי הר אפרים{{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|א|א|מפרש=האלשיך}}.}}. הפסוק מתאר את מעשיו של אלקנה וכותב שהיה מארגן עליה המונית ל[[משכן שילה]] למרות שבאותה תקופה ישראל לא הקפידו על מצווה זו, חז"ל דורשים כי בשכר מעשה זה זכה לבנו שמואל{{הערה|ילקוט שמעוני שמואל א רמז ע"ז.}}. אימו של שמואל, [[חנה]], היתה אף היא נביאה והיתה [[עקרות|עקרה]] במשך שנים ארוכות כאשר בעקבות תפילתה במשכן ברך אותה [[עלי הכהן]] שתענה משאלתה והיא תיפקד. בגמרא מובא כי חנה נפקדה ב[[ראש השנה]]{{הערה|{{בבלי|ראש השנה|יא|א}}.}}. שמואל נולד מהול{{הערה|אבות דרבי נתן, פרק ב, ה.}} וכפי שנדרה חנה בתפילתה, היה [[נזיר]] מבטן{{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|א|יא}}.}}. חנה קראה לבנה שמואל {{ציטוטון|כי מה' שאלתיו|{{תנ"ך|שמואל א|א|כ|ללא=ספר}}}} רש"י מפרש כי מרומז בשמו שני דברים: האחד שהוא קרוי על שם הא-ל והשני על שם שהוא שאול לאימו מאת ה'.

המדרש מספר{{הערה|מדרש שמואל, פרשה ג, ד.}} כי בתקופה שלפני הולדת שמואל היתה יוצאת בכל יום [[בת קול]] ואומרת כי עתיד להוולד צדיק ושמו שמואל, וכל הנשים שבדור היו קוראות לבניהם שמואל בתקווה שבנם הוא הצדיק, אך כשגדל הילד ראו כי מעשיו אינם מתאימים והבינו שלא עליו דיברו, עד שילדה חנה את שמואל וכשראו את מעשיו הבינו שכנראה עליו דיברה הבת קול.

בהגיעו לגיל שנתיים{{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|א|כב|מפרש=רש"י}}, ובגרסא אחרת בן כ"ב חודש.}} העלתה אותו אימו לבית המקדש{{הערה|עד אז נמנעה מכך משום שהיה מפונק ביותר, עיין {{בבלי|חגיגה|ו|א}}.}}. הגמרא{{הערה|{{בבלי|ברכות|לא|ב}}.}} מספרת כי בהגיעו למקדש לראשונה הורה בפני עלי הכהן כי [[שחיטה]] כשרה בזר ועל כן דן אותו עלי למיתה כדין [[מורה הלכה בפני רבו]] אך הודות לתחנוניה של אימו, ניצל. לאחר מכן אמרה עליו אימו את [[תפילת חנה]].  

אלקנה וחנה השאירו את שמואל במשכן שם הוא שירת את עלי הכהן ולמד ממנו תורה ועבודת ה'. עבודתו של שמואל במשכן היתה לשיר בפה ובכלי{{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|ב|יח|מפרש=רד"ק}}.}}. מדי שנה כאשר הגיעו הוריו למשכן לזבוח לה' היתה מביאה לו אימו מעיל שהתאים למידת גופו. מעיל זה המשיך ללוות את שמואל גם בהמשך חייו והוא מאוזכר בנביא פעמים נוספות, במדרש מסופר כי הוא גם נקבר במעילו ואף כשהועלה באוב על ידי שאול הוא הופיע כ"איש עוטה מעיל"{{הערה|תנחומא על פרשת אמור: "תנא המעיל בו גדל, בו נקבר, בו עלה".}}.