עריכת הדף "שמואל יצחק רייצס" (פסקה)

==תולדות חיים==
נולד ב[[עיירה]] ניי-ביכוב שברוסיה בסביבות שנת [[תרנ"ב]], לאביו הרב יוסף בן ציון רייצס.

בגיל שלוש עשרה נסע ללמוד בישיבה ב[[רוגוצ'וב]], ומאוחר יותר נסע ללמוד בישיבתו של האדמו"ר רבי [[שמריה נח שניאורסון (נכד הצמח צדק)|שמריה נח שניאורסון]] ב[[בוברויסק]].

בזמן לימודיו בישיבה בבוברויסק ניסו לשכנעו לנסוע ללמוד בישיבה ליטאית שם יוכל לקבל הסמכה לכהן כ'רב מטעם', אך בעקבות התערבותו של אחד מחסידי חב"ד בעיר, שינה את החלטתו ונסע ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]]. כשהגיע ל[[ליובאוויטש]] לא הסכימו לקבל אותו כתלמיד מן המניין אך הוא התעקש ונעמד לבכות על יד חדרו של [[אדמו"ר הרש"ב]] שיצא להתעניין במקור הבכי והחליט להורות להנהלת הישיבה לקבל אותו, והורה לו לדאוג לעצמו למצוא איפה לאכול.

בעת שחלה חובת גיוס לצבא הרוסי, גרם לעצמו מום כדי להיפטר מהשירות הצבאי (בעקבות המום צלע כל חייו), כשהגיע לבקש את ברכת [[אדמו"ר הרש"ב]] הורה לו הרבי לצעוד הלוך ושוב, הוא צעד ושאל את הרבי: "מ'ען זיך פארלאזן אויף דעם?" [=אפשר להסתמך על זה?]. הרבי הגיב: פארלאזן זיך? נאר אויפן אויבערשטען [=לסמוך? רק על הקב"ה]{{הערה|מפי נכדו, הרב [[יעקב רייצעס]], {{כפר|שלום מגידמן|חיים במחיצת הרבי|2102|3248|תשפ"ה}}}}.

לאחר נישואיו עם אלטע יהודית בת משה וחיה לאה פדנוס בשנת [[תרע"ב|תער"ב]] קבע את מגוריו ב[[מינסק]], וקיבל הוראה מ[[אדמו"ר הרש"ב]] לחזור חסידות בבתי כנסיות ברחבי העיר ולעשות זאת גם במקומות בהם הוא לא יהיה רצוי על באי בית הכנסת, אך לא איפה שתופסים מהצווארון וזורקים אותו.

בשנת [[תש"ו]] הצטרף לאלפי חסידי חב"ד שהבריחו את גבולות רוסיה באמצעות דרכונים פולניים מזויפים במסגרת '[[יציאת רוסיה תש"ו|הבריחה הגדולה]]', ויחד עם משפחתו נדד עד שהגיע למחנה הפליטים [[פוקינג]] ושהה שם עם משפחתו במשך שנתיים ולאחר תקופה נוספת של חודשים ספורים ב[[פריז]] עבר להתגורר בסמיכות לחצר הרבי בשכונת [[קראון הייטס]], שם החל לעסוק לפרנסתו באומנות השחיטה, ושם גם נשאר להתגורר עד לפטירתו ב[[כ"ב אלול]] [[תשמ"ו]].