עריכת הדף "שמיטת כספים" (פסקה)

==המצוה==
מצוה להשמיט את החובות בשנה השביעית, ואסור לתבוע אותם, כפי שנאמר בתורה: {{ציטוטון|שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ, לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַה'}}{{הערה|ראה טו, ב.}}.

אסור להימנע מלהלוות קודם השמיטה, מחשש שהחוב יישמט, כפי שנאמר בתורה: {{ציטוטון|הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר: קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ}}{{הערה|ראה טו, ב.}}.

על אף שאין שמיטת כספים נוהגת מן התורה אלא בזמן שהיובל נוהג שיש שם שמיטת קרקע, שהרי ישוב הקרקע לבעליו בלא כסף, תקנו חכמים שגם בזמן הזה תהא נוהגת מצווה זו כדי שלא תשתכח תורת שמיטת הכספים מ[[ישראל]].

גדר המצוה הוא חובה על האדם להשמיט את חובותיו, ולא שהתורה פועלת שהם יישמטו מאליהם. החוב עודנו בתוקפו, אלא שהמלוה מצווה שלא לתבוע אותו. מסיבה זו, רוח חכמים נוחה ממי שמחזיר את חובותיו למרות שהמלוה מודיע לו על השמטתם - כי שיעבוד החוב עדיין בתוקף, ולאחר שהמלוה קיים את מצוותו והשמיט אותו, יש בכך דבר טוב כאשר החוב נפרע{{הערה|לקוטי שיחות חלק יז, שיחת בהר ב, סעיף ה ואילך.}}.