עריכת הדף "שמירת הזמן" (פסקה)

==במקורות==
התביעה לשמור את הזמן, מיוסדת על הכתוב: "ימים יוצרו ולו אחד בהם"{{הערה|תהלים קלט, טז.}}, שמשמעותו היא שלכל יהודי יש מספר ימים מדוייק שניתנו לו לחיות, כפי השליחות שהוטלה על נשמתו לבצע בעולם הזה{{הערה|פירוש אדמו"ר הצמח צדק לפסוק בתהלים 'יהל אור'.}}, ובאם הוא מאבד אפילו רגע אחד – הוא מחסיר בכללות התפקיד שהוטל עליו, היות ורגע שהולך לאיבוד אינו חוזר.

ב[[פרקי אבות]] מדריכים חז"ל שלא לדחות דברים לזמן אחר: "ואל תאמר לכשאפנה אשנה - שמא לא תפנה", ו"אם לא עכשיו אימתי?!".

גדולי הקדמונים ביטאו תוכן זה בפתגם "אדם דואג על איבוד דמיו, ואינו דואג על איבוד ימיו. דמיו אינם עוזרים וימיו אינם חוזרים"{{הערה|מספר החיים, לאחי המהר"ל.}}.

הדרכה זו אינה הנהגה טובה בלבד, אלא נפסקה גם להלכה שכאשר אדם ניצל את כל זמנו ללימוד, ובמשך היום היה לו רגע אחד בלבד שהתבטל – נחשב לו הדבר לעבירה חמורה של ביטול תורה, וחז"ל דרשו עליו את הפסוק "כי דבר ה' בזה . . הכרת תכרת הנפש ההיא"{{הערה|הובא בתניא לקוטי אמרים פרק א'.}}.