עריכת הדף "תומכי תמימים כותאיס (גרוזיה)" (פסקה)

==תולדות הישיבה==
===הקמת הישיבה והתפתחותה===
בשנת [[תרע"ו]] שלח [[אדמו"ר הרש"ב]] את הרב [[שמואל לוויטין]] לגרוזיה על מנת לייסד שם ישיבה.

הישיבה בכותאיס עשתה חיל, וכעבור שלוש שנים כבר נעשתה לישיבה מרכזית לערי גרוזיה.

בשלהי חורף [[תרצ"א]], אז נסגרה [[תומכי תמימים וויטבסק|הישיבה הגדולה שבוויטבסק]] עברו עיקרי הישיבות החב"דיות - שעד אז היו מהן שנדדו ממקום למקום - להתקיים בערי גרוזיה. אט אט התאספו תלמידים רבים ללמוד בישיבה שבכותאיס. בספר "[[זכרונותי]]" של [[נחום שמריהו ששונקין|הרב ששונקין]] מובא, כי רבי [[חיים מבריסק]] כה התפעל מהשינוי האדיר שחוללה החסידות במדינת גרוזיה, עד כי הוא חפץ לשלוח "אדם כמוהו בתורה ויראת-שמים" כדי להשתתף במהפך האדיר. לצערנו, תוכניתו לא יצאה לפועל במלואה.

ה[[משגיח]] בישיבה היה הרב [[מיכאל ליפסקר]] והמנהל והמורה ל[[דא"ח]] היה הרב [[שניאור זלמן לוויטין]]. לצידו בלטו גם הנהגת הרבנים הליטאים במדינה: האחד - הרב אברהם הלוי חוולס (חוולסהאן), מבחירי תלמידיו של רבי [[אלחנן ספקטור]], בעיר הבירה טביליסי והגליל, והשני - הרב הענקין בעיר טצחינוואלי והגלילות. מדינת גרוזיה הייתה בין הבודדות בעולם כולו{{הערה|אם לא היחידה}} שהתקיימו בה יחסים של אחווה ורעות אמיתית בין החסידים לבין אלו שנמנו על גדולי הרבנים הליטאיים. בנוסף, הייתה חטיבת רבנים שלישית, והיא מחכמי גרוזיה שעלו ללמוד בישיבות שב[[ירושלים]], על מנת לחזור ולהביא מאורה וחידושיה האחרונים{{הבהרה}}.

===תחת אימת המשטרה החשאית===
ב[[ערב חג הפסח]] [[תרצ"ג]] נאסרו חברי הנהלת הישיבה וגם הרבה מהתלמידים, והנותרים נאלצו לברוח במהירות מן המקום.
{{להשלים}}

===בתקופת השואה===
בסביבות חג הפסח [[תרח"צ]] נפתחה שוב הישיבה בכותאיס והיא המשיכה להתקיים בה עד שלהי שנת [[תש"ה]].

בין מנהלי הישיבה היו הרב [[יוסף גולדברג]], הרב [[משה מרוזוב]] והרב [[שלום מענדל קלמנסון]].

כמו כן נוסדו מחלקות מישיבת תומכי-תמימים בערים: סוחום, סינאקי, קולאש, זוגדיד, פאטי, באטום, סוראם, טיפליס.

בשלהי שנת [[תש"ה]] נפתחה דרך הנסיעה מגרוזיה ל[[בוכרה]] ואז עברו אחרוני התלמידים ללמוד בישיבה המרכזית - [[תומכי תמימים סמרקנד]].