עריכת הדף "שליחות" (פסקה)

==הוראות הרבי==
{{להשלים}}
מצד הרבי, השליחות היא משימת חיים, ועל פי רוב הרבי צידד שלא לעזוב את מקום השליחות או להחליף אותה במקום אחר{{הערה|ראו לדוגמא [[ליקוט מענות קודש]] תשל"ח-תשל"ט מענה יג: "הרי פועלים במקומם עתה ועשו קשרים וכו', ולמה יעזבוהו?!", וראו עוד בספר השליחות עמוד 121.}}, מלבד במקרים מיוחדים.

===שליחות מייד לאחר החתונה===
הרב [[יהודה לייב רסקין]] נשלח על ידי הרבי ל[[קזבלנקה]] שב[[מרוקו]] חודשים ספורים לאחר נישואיו{{הערה|מפי הרב [[חיים הלל רסקין]], '''להמשיך בכולל שנה שנייה, או לפנות לשדה החינוך?''', [[שבועון כפר חב"ד]] גליון 2111 עמ' 94 (מדור והם יבוננהו).}}.

הרב [[הלל בארון]] סייע לפעילותו של הרב [[שמואל קפלן]] בעודו בחור ומדי שבוע נסע מ[[ניו יורק]] ל[[בולטימור]] כדי לארגן תפילה ב[[מניין]], משלא מצא מחליף לארגון המניין לתקופה שלאחר נישואיו כתב לרבי (בעצת הרב [[אברהם אזדבא]]) על כך, הרבי השיב במענה שייצא לשליחות מייד לאחר חתונתו{{הערה|בשם הרב [[חיים הלל רסקין]], '''כשצריך לצאת לשליחות''', [[שבועון כפר חב"ד]] גליון 2112 עמ' 19 (מדור קוראים כותבים).}}. 

עם זאת, לבחור בן כיתתו של הרב [[יוסף יצחק חיטריק]] שנכנס לרבי ל[[יחידות]] והסתפק על אפשרויות יציאה לשליחות{{הערה|אם לצאת לשליחות בחינוך או בהפצת המעיינות, אם עליו לצאת שליחות בחינוך לאלו גילאים והיכן, אם בהפצת המעיינות האם לצאת כעצמאי או תחת שליח קיים.}}, השיב הרבי שכ[[תמים]] חייב הוא להיות [[פנימי]] ומשכך אל לו להתעסק כבחור בשאלותיו אלא ללמוד לאחר חתונתו ב[[כולל]] כשנה שנתיים ולאחר מכן לשאול{{הערה|הרב יוסף יצחק חיטריק, '''להיות מורה פנימי''', [[כפר חב"ד (שבועון)|שבועון כפר חב"ד]] גליון 2124, שופטים [[תשפ"ה]] עמוד 31 (מדור זו רק דעתי).}}.

כך גם ב[[מענה]] לרב [[בערל לאזאר]] שחפץ לצאת לשליחות מיד לאחר חתונתו ברוסיה וכתב על כך לרבי, השיב הרבי שבשנה הראשונה לנישואין על האישה להיות סמוכה לנשות משפחתה{{הערה|[[ליקוט מענות קודש]] [[תשמ"ט]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=63912&st=&pgnum=67 מענה קעב] {{הב}}.}}.

===שליח עושה שליח===
בשיחת [[שבת בראשית]] [[תשמ"ה]] יצא הרבי בהצעה - על יסוד מאמר [[חז"ל]] "שליח עושה שליח", עד מאה שלוחים{{הערה|קידושין מא, א. רמב"ם הלכות גירושין פרק ז הלכה ד.}} - שכל אחד מהשלוחים יוסיף וישלח שלוחים נוספים מעצמו במקום שליחותו (בהתחלה - שליח אחד; ואחרי שהראשון יצליח, יוסיף ויביא שלוחים נוספים). הרבי הוסיף ואמר שבמשך השנה הראשונה לשליחותם של השלוחים הנוספים, ה"[[מרכז לענייני חינוך]]" יממן שני שליש מהוצאות שליחותם{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16050&st=&pgnum=467&hilite= התוועדויות תשמ"ה חלק א', ע' 460].}}.

בשנים שלאחר מכן חזר הרבי פעמים רבות על הוראה זו, והוסיף שגם השלוחים הבאים ימנו עוד שלוחים, עד אין סוף{{הערה|1=ראו שיחת י"ד שבט תשמ"ט ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15997&st=&pgnum=278&hilite= התוועדויות חלק ב', ע' 256]). כ' אדר שני תשמ"ט ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15997&st=&pgnum=509&hilite= שם ע' 487]). ועוד.}}.

הוראה זו הביאה להרחבה עצומה של מפעל השליחות, ומספרם של השלוחים התרבה במהירות גדולה.

===השליחות היחידה===
{{ערך מורחב|השליחות היחידה}}
[[קובץ:כינוס השלוחיםPictureFileName.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אלפי השלוחים בתמונה קבוצתית בחזית [[770]], עם שלט ובו הכרזת '[[יחי אדוננו]]' ([[תשנ"ד]])]]
במהלך [[כינוס השלוחים העולמי]] בשנת [[תשנ"ב]], ב[[התוועדות עם הרבי|התוועדות קודש של הרבי]] ב[[שבת]] פרשת חיי שרה, נשא הרבי שיחה מיוחדת ששימשה כפתיחה לכינוס השלוחים, שבאותה שנה עמד בסימן "להביא לימות המשיח".

בשיחה מכוננת זו, אמר הרבי דברים דרמטיים ומעוררי תפנית בעבודת השליחות של כלל שלוחיו. הרבי האריך לבאר כי עבודת השליחות הייתה להיות מוכנים לקבלת פני משיח צדקנו. והיות שעבודה זו הסתיימה, על כן העבודה של השלוחים כעת היא: '''לקבל את פני משיח צדקנו בפועל ממש''', כדי שיוכל לקיים את שליחותו בפועל ולהוציא את כל ישראל מהגלות!

בהמשך השיחה הבהיר הרבי את מהות השינוי בעבודת השליחות בצרור הוראות לפועל:
*יש לצאת בהכרזה והודעה לשלוחים, שעבודת השליחות שלהם - ושל כל יהודי - מתבטאת בזה ש[[קבלת פני משיח צדקנו|יקבלו את פני משיח צדקנו]].
*על כל [[שליח]] להתכונן בעצמו ל[[קבלת פני משיח צדקנו]].
* על כל [[שליח]] להכין את כל [[יהודי|היהודים]] במקומו ועירו ל[[קבלת פני משיח צדקנו]], על ידי שהוא מסביר את [[גאולה ומשיח|ענינו של משיח]] כמבואר בתורה שבכתב ושבעל-פה, באופן המתקבל אצל כל אחד ואחד לפי שכלו והבנתו, כולל במיוחד - על-ידי [[הדרך הישרה - לימוד ענייני גאולה ומשיח|לימוד עניני משיח וגאולה]], ובפרט באופן של [[חכמה]] [[בינה]] ו[[דעת]].