עריכת הדף "ואתה תצווה (תוכן מאמר)" (פסקה)

===סעיף י'===
על ידי ה"כתית" השני מתגלה ההתקשרות העצמית שנובעת מ[[עצם הנשמה]] באופן נעלה יותר מאשר על ידי ה"כתית" הראשון:

לעיל הובא שב[[פורים]] היה גמר [[קבלת התורה]] כי ב[[מתן תורה]] [[הקב"ה]] כפה על [[בני ישראל]] את ההר כגיגית וב[[פורים]]-  ישראל קיבלו את ה[[תורה]] מרצון. בעומק יותר -  כפיית ההר היא גילוי [[אהבה]] שהתגלה מלמעלה ואילו ב[[פורים]] התגלה ש[[היהודים]] רוצים את ה[[תורה]] מעצמם מלמטה.

החילוק בין [[מתן תורה]] ל[[פורים]] מקביל לחילוק בין ה[[אמונה]] הנובעת מראיית ה[[נשמה]] שלמעלה, ל[[אמונה]] שמצד [[עצם הנשמה]] - 

ה[[אמונה]] שמצד הראיה מגיעה כביכול מלמעלה כי נשמת היהודי וה[[אלוקות]] שהיא רואה למעלה הם שני עניינים. 

לעומת זאת ב[[אמונה]] שמצד [[עצם הנשמה]] ה[[יהודי]] הוא 'חד' עם הבורא והאלוקות היא עניין שלו.


'''בפרטיות יותר - ''' גם בגילוי [[עצם הנשמה]] יש "דוגמת" חילוק זה. ב[[מסירות נפש]] - [[עצם הנשמה]] אינה מתאחדת בשלימות עם הכוחות הגלויים ואז הגילוי הוא 'בדוגמת' הגילוי של [[מתן תורה]]. אמנם [[עצם הנשמה]] היא העצם של הכוחות הפרטיים.

אך ב[[מסירות נפש]] היא מתגלה רק באופן כללי היא חודרת ומשפיעה בכל הכוחות אך היא לא נותנת משמעות ל'ציור' הפרטי של כל כח וכח. מודגש רק הצד השווה שבכל הכוחות שהם בטלים ל[[אלוקות]] ול[[עצם הנשמה]].

זו הסיבה שהיו [[חסידים]] ב[[רוסיה]] שמסרו את נפשם על ענייני [[יהדות]] וכשבאו למדינות שלא היו בהן גזרות לא ניכר עליהם כל כך ה[[מסירות נפש]]. כי היא לא חדרה בציור של הכוחות הגלויים.

בגילוי [[עצם הנשמה]] שמתבטא בשיברון הלב מהעדר גילוי ה[[אלוקות]] בזמן ה[[גלות]] מתגלה [[עצם הנשמה]] באופן השני. כי כל מהותו של "כתית" זה היא תשוקה לבניין [[בית המקדש]] וגילוי [[אלוקות]]. כאן [[עצם הנשמה]] אינה מבטלת את תחושות האדם אלא דווקא חודרת בתוכם!

ב[[עצם הנשמה]] שמתאחדת גם עם ציור הכוחות הגלויים מתגלה דרגה נעלית יותר ב[[עצם הנשמה]]. 

ב[[מסירות נפש]] מתגלה [[עצם הנשמה]] כפי שהיא מופשטת מ'ציור'. אך 'הפשטה' זו גופא היא הגדרה. בשיברון הלב מהעדר שלימות הגילוי האלוקי מתגלה דרגה נעלית יותר ב[[עצם הנשמה]] שהיא 'מופשטת' גם מהפשטה זו וביכולתה גם לרדת ולהתאחד עם הציור של הכוחות הגלויים וזו דרגת '''"עצם הנשמה כמו שהיא מושרשת בהעצמות"'''.