עריכת הדף "גלות" (פסקה)

==גלות פרטית==
[[קובץ:איור מאסר פנימי.jpg|ממוזער|אילוסטרציה של גלות פנימית - מאסר הנשמה בגוף. איור: שולם פייגין]]

בנוסף לענינה של הגלות הכללית - גלות השכינה ועם ישראל - ניתן דגש ב[[תורת החסידות]] גם על הגלות הפרטית ב[[עבודת ה']] של כל יהודי.

בחסידות{{הערה|[[תניא]] [[אגרת הקודש - סימן ד'|אגרת הקודש סימן ד']]. לקוטי תורה במדבר ב, ב. ועוד.}} מבואר כי העובדה שפנימיות הלב, [[עצם הנשמה]] של היהודי נמצא בהעלם והסתר, והיהודי איננו מרגיש בגלוי את [[נשמה|נשמתו האלוקית]] שרצונה להדבק בה' גובר על שאר הרצונות האחרים - הוא לפי שהניצוץ האלוקי שבנשמתו נמצא בגלות, והוא מכוסה ומוסתר בעניני העולם והתאוות.

כאשר יהודי עובר [[עבירה]], הוא גורם לירידה וגלות חמורה יותר כאשר הוא מסתיר על גילוי נשמתו עוד יותר וממשיך השפעה אלוקית ל[[קליפות]]. כאשר יהודי חוזר ב[[תשובה]], הוא מגלה את נשמתו שוב ומסלק את השפעת השכינה מהקליפות חזרה למקומה, בדומה לשיבת השכינה הכללית בגאולה{{הערה|[[תניא - פרק י"ז|תניא פרק י"ז]]. [[אגרת התשובה - פרק ו'|אגרת התשובה פרק ו']]. ועוד.}}.

כשם שבגלות ישראל הכללית נאמר{{הערה|שם=מגילה}} ש"בכל מקום שגלו שכינה עמהן", כך גם בגלות ה[[נשמה]] האלוקית - על יהודי לזכור שלמרות היותו נמצא במצב שפל ואינו מרגיש את אור הנשמה, השכינה נמצאת עמו בכך שניתן לו הכח להתבונן ב[[אחדות ה']] וכך להרגיש אלוקות{{הערה|לקוטי תורה בחוקותי מח, ד. ועוד.}}.

אמנם, הכח לצאת מהגלות הפרטית כיום אינו בשלימות; ואף שעל ידי ה[[התבוננות]] יכול היהודי לגלות את פנימיות נשמתו בשעת ה[[תפילה]] וכדומה - בסופו של דבר עדיין תשאר ה[[נשמה]] בהסתר מסויים. ושלימות יציאת ה[[נשמה]] מהגלות תהיה רק כשיבוא ה[[משיח]] בגאולה הכללית, וה[[נשמה]] תתגלה בשלימות{{הערה|אגרת הקודש שם.}}.