עריכת הדף "משה רבינו" (פסקה)

==בתורת החסידות ==
במושגי [[הספירות]] משה רבינו הוא בחינת [[חכמה דאצילות]]. 

משה רבינו נקרא בשם [[רעיא מהימנא]], שרועה ומפרנס לישראל את בחינת ה[[אמונה]].

משה רבינו הוא בבחינת [[שושבינא דמלכא]], לעומת אהרון שהוא בבחינת [[שושבינא דמטרוניתא]].

בדור הזה, [[דור השביעי]], מקבלת ההשוואה בין נשיא הדור למשה רבינו תוקף מיוחד, היות שזהו הדור עליו הכריז [[הרבי]] [[מלך המשיח]] שהוא ה'דור האחרון ל[[גלות]] ודור הראשון ל[[גאולה]]', מה שמקשר אותנו ביתר תוקף למשה רבינו, שהוא גואל ראשון.

=== משה ו[[רבי שמעון בר יוחאי]] ===
הרבי מסביר את החילוק שבין משה רבינו ל[[רשב"י]], ש[[ז' באדר|ז' אדר]] הוא יום [[תענית]]{{הערה|טור ו[[שו"ע]] או"ח סימן תק"פ ס"ב.}}, ואילו [[ל"ג בעומר]] הוא יום [[הילולא]], שהוא ענין של [[שמחה]]{{הערה|ראה גם שיחת יו"ד שבט [[תשט"ו]] ס"ג ([[תורת מנחם]] חלק י"ג ע' 218). וש"נ.}}.

הביאור הוא: בזמן הבית, ועל דרך זה בזמן ה[[משכן]] שהיה בהיות בני ישראל ב[[מדבר (בחסידות)|מדבר]], שאז היה [[גילוי אלקות]], "דגננא בעצמו עאל בגנתא" - היה שלימות יחוד קוב"ה ושכינתיה, "יחוד קוב"ה ממש", ולכן לא היה צורך בהיחוד שעל ידי [[נשמה|נשמות]] ה[[צדיקים]] בעת הסתלקותם, שלגבי אמיתית היחוד דקוב"ה ממש, אין זה עלייה כלל, ולכן, [[הסתלקות]] משה רבינו אינה אלא ענין של ירידה.

אך [[הסתלקות]] [[רשב"י]] שהייתה בזמן הגלות (שהרי כבר הייתה אז גלות רומי) - כיון שאז לא היה שלימות היחוד ד[[קודשא בריך הוא]] ממש, ואז ישנו רק היחוד שנעשה על ידי [[נשמה|נשמות]] הצדיקים בעת הסתלקותם, "אז גם בחינה זו נקרא הילולא", כמבואר ב[[זהר]]{{הערה|בהאידרא.}} שאז היו פניו מאירים, שהוא ענין תוספת אור גדול למעלה על ידי עליית כללות עבודתו של [[רשב"י]] בעת [[הסתלקות]]ו{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/25/3/26&search=%D7%96'+%D7%90%D7%93%D7%A8 תורת מנחם]}}.

=== השגתו באלקות ===
ב[[אגרת הקודש - סימן י"ט]] אומר [[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|אדמו"ר הזקן]] שמשה רבינו השיג רק את חיצוניות ה"חכמה, ובפנימיות השיג את "נצח הוד יסוד מלכות".

בהקדמה מבאר אדמו"ר הזקן שהפסוק "עטה אור כשלמה" פירושו שבין ה"אור" (אור אין סוף, בלי גבול), ל"שלמה" (לבוש, בעל גבול [הכוונה לעולמות]) יש את הממוצע - התורה.

התורה היא "נובלות החכמה", החכמה יורדת לבינה, והבינה יורדת לנה"י ומלכות.

את הדרגה הזו של התורה השיג משה רבינו.