עריכת הדף "תקיעת שופר" (פסקה)

==בחסידות==
ענין תקיעת השופר הוא הממוצע המחבר את קול הבל הלב הפשוט (=הרגש, היוצא פנימיות הלב, "צעקת הלב") עם הדיבור, ובכוחו לעורר מעלה מעלה עד עצמות ומהות ממש. שענין ה[[צעקה]] של חיצוניות הלב הוא אהבה לה' הנולדת מן ה[[התבוננות]] בהתהוות העולמות מאין ליש, והיא בחינת העבודה של ה[[מלאכים]]. ואהבה זו היא בחיצוניות הלב ולכן מתלבשת בבחינת התחלקות של תיבות ואותיות. אבל ה[[צעקה]] מפנימיות הלב מבחינת "אני הוי"ה לא שיניתי", שכל העולמות אינם תופסים כלל מקום אצלו. ואהבה זו של פנימיות הלב היא שלא על פי טעם ודעת, ואינה נתפשת בהתחלקות, והיא בחינת תקיעת השופר.

שופר נעשה מקרן של [[בהמה]] דווקא, ששרשה הוא גבוה למעלה למעלה ממדרגות [[אדם]] אלא שנפלה מטה מטה. ועל ידי תקיעת השופר נמשכים [[י"ג מידות הרחמים]], וזה אפשר על ידי קול השופר דווקא, ולא קול אדם.

על ידי תקיעת השופר נמשך מבחינת פנימיות [[עונג]] ו[[רצון]] העליון שלמעלה מעלה מבחינת [[חכמה]]. שבחינת [[עונג]] העליון ו[[רצון העליון]] שלמעלה מסדר השתלשלות יהיה בחינת גילוי להיות גילוי מלכותו למטה.

זה הוא הטעם שהשופר תוקעין אותו מפיו הקצר והקול יוצא ומתרחב ויוצא בסופו במקום הרחב. כנאמר "מן המצר קראתי יה ענני במרחב י-ה", פירוש מן המצר מקום צר שאינו מושג ולית מחשבה תפיסא ביה שהוא למעלה מכל ההשגות, והוא ענין שופר שפרו מעשיכם ממשיך תענוג. אבל בעצמו הוא קול פשוט מקור התענוגים, "כי עמך מקור חיים" כתיב, בחינת עמך בטל ונכלל באוא"ס ב"ה ממש, ומשם "קראתי י-ה" יו"ד עלאה בחינת [[חכמה]] וה' עלאה [[בינ]]ה היא רחובות הנהר הרחבת הדעת בהתבוננות כו'.{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/toraor/16/74b&search=%D7%A9%D7%95%D7%A4%D7%A8 תורה אור יתרו עד, ב]}}.

{{ערך מורחב|ערך=[[להבין עניין תקיעת שופר ע"פ קבלת הבעש"ט]]}}

===בעבודת האדם===
בעבודת האדם, הענין של התקיעות הוא קבלת מלכותו של השם, ושבירת הישות של האדם{{הערה|ספר המאמרים תרצ"א עמוד ז.}}, והפירוש של 'עלה אלוקים בתרועה' הוא מלשון 'תרועם בשבט ברזל', שעל ידי השבירה של הישות, האדם מקבל את מלכות השם וגורם לעליית ותהפשטות האור האלוקי{{הערה|ספר המאמרים תש"ד עמוד 14.}}.

באופן פרטי, לכל אחת מהתקיעות יש משמעות אחרת בעבודת האדם:
*'''תקיעה ראשונה''' - ההתבוננות בהנהגות הלא טובות שנהג לאורך השנה.
*'''שברים''' - שבירת הלב, הפועלת גם את התקווה שאדם יצליח להתעלות ולצאת ממצבו{{הערה|מלשון 'כי יש שבר במצרים', שבר מלשון תקווה.}}.
*'''תרועה''' - הרגשת הריחוק מאלוקות.
*'''תקיעה אחרונה''' - המשכת האלוקות מלמעלה שאדם מתקרב לאלוקות, 'ענני במרחב'{{הערה|ספר המאמרים תרל"ג חלק ב' עמוד תקיז.}}.

===משלים בחסידות על תקיעת שופר===
שני משלים בולטים הובאו בחסידות בנושא תקיעת שופר{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57653&st=&pgnum=189&hilite= המשך וככה תרל"ז, פרק ע]. [https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/1/8/index.htm ד"ה אדון עולם תשמ"ג] סעיף ח' ואילך. ועוד.}}:
*[[הבעל שם טוב]] נתן משל לענין תקיעת שופר, ממלך שהיה לו בן יחיד וחביב, ושלחו לשליחות למדינות רחוקות ללמוד חכמה. ברבות הימים שכח בן המלך את מטרת נסיעתו, התחיל לבלות את ימיו ולילותיו ולבזבז את כל המשאבים שנתן לו המלך, לא רק שלא החכים, אלא שכח על בית המלך, ועד שכח אף את שפת מדינת המלך. כאשר החליט לשוב אל אביו, נדהם לגלות שאיש לא זיהה אותו, ולא העלה בדעתו שהוא בנו של המלך. כיוון ששכח את שפת אביו, ולא הצליח לרמוז שהוא בן המלך, התחיל לצעוק בקול גדול, כדי שיכיר המלך את קולו, וכשהכיר המלך קולו זיהה את בנו והתעורר באהבה אליו.
:בנמשל, בן המלך היא ה[[נשמה]] האלוקית הנקראת בנו של הקב"ה, ונשלחה לדרך רחוקה - אל ה[[גוף]], לעולם הגשמי, בו שכחה הנשמה את קרבת אלוקים לה הייתה רגילה למעלה. לכן הנשמה צועקת בצעקה פנימית, בקול פשוט - הוא קול השופר, המעוררת את אהבתו של הקב"ה אלינו מחדש.
*רבי [[לוי יצחק מברדיטשוב]] נתן משל לענין תקיעת שופר, ממלך שנסע ביער ותעה בדרכו, ואיש לא הצליח לעזור לו למצוא את הדרך. לפתע מצא חכם גדול שידע את הדרך והבין שזהו המלך, ובזכותו הצליח המלך לחזור לארמונו. לימים, חטא אותו חכם למלך, והמלך העמידו למשפט. ביקש החכם בקשה מהמלך, שלפני גזר הדין ילבש הוא את הבגדים שלבש באותו היום בו הציל את המלך, וגם המלך ילבש את בגדיו מאז. כאשר לבשו את הבגדים, נזכר המלך בחסד הגדול שעשה לו, ריחם על האיש ומחל על עונשו.
:בנמשל, כאשר הקב"ה בשעת [[מתן תורה]] הציע את התורה ל[[אומות העולם]] הם לא חפצו בה, ורק עם ישראל בחר לקבל את התורה. מסיבה זו, כשאנו עומדים לדין, אנו תוקעים בשופר ומזכירים את השופר שנשמע בשעת מתן תורה, וכך מעוררים את רחמיו של הקב"ה עלינו.