עריכת הדף "יין" (פסקה)

===תכלית ההמשכה עד התהום – ע"י היין דוקא===
שמן רומז לחכמה{{הערה|מנחות פה ע"ב: "מתוך שרגילים בשמן זית, חכמה מצויה בהם".}} וסולת לדעת{{הערה|ברכות מ' ע"א: אין התינוק '''יודע''' לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן.}}. חכמה היא דביקות ודעת היא התקשרות. דביקות והתקשרות בתורה בפני עצמם אין בכוחם לברר את העניינים התחתונים שבאדם. רק כשמצטרף אליהם היין (הבינה, התבוננות) – דוקא אז יכול האדם לרדת "בשיתין" (שלו) מטה מטה עד "התהום", ולברר את המים המלוחים שנמצאים שם מששת ימי בראשית{{הערה|שהרי בראשון עדיין לא נבראו מים גשמיים, אלא רק האור והחושך. וה"מים" היו רוחניים. בשני נפרדו: החלק הרוחני שבמים הזדכך והפסולת שבהם התעבה והתגשם ונהיה מים גשמיים (על דרך חבית יין מעורב בשמרים: כשהיא עומדת היין הצלול צף למעלה ומזדכך יותר מאשר כשהיה מעורב בשמרים. והשמרים שוקעים מטה ונהיים גסים יותר מאשר כשעידן אותם היין), ובשלישי הוריד הקב"ה את המים עוד: תמורת היותם שטוחים '''על''' פני הארץ, הקוום במקום אחד – באוקינוס, בתהום.}}, לתת להם את הכח לעלות דרך גידי הארץ ולהפוך למים חיים{{הערה|לקו"ת שלח להבין עניין הנסכים, וראה גם ד"ה זה בספר המאמרים תשמ"ג.}}.