עריכת הדף "ארמית" (פסקה)

===ארמית בתנ"ך===
דובר הארמית הראשון ב[[תנ"ך]], הוא [[לבן הארמי]], המוזכר בתורה בדברו שתי מילים בארמית - "יְגַר שָׂהֲדוּתָא"{{הערה|שם=בראשית|בראשית לא, מז}}. ואמנם השפה הארמית קרויה על שם ארץ מוצאו, ארם{{הערה|בזה עצמו, דייקו במדרש (ילקוט שמעוני סוף פרשת ויצא) "וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא – אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, אַל יְהֵא לְשׁוֹן סוּרְסִי קַלָּה בְּעֵינֶיךָ, שֶׁבַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים מָצִינוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חוֹלֵק לוֹ כָּבוֹד. בַּתּוֹרָה, וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא. בַּנְּבִיאִים (ירמיהו י׳:י״א) ״כִּדְנָה תֵּאמְרוּן לְהוֹם אֱלָהַיָּא דִּי שְׁמַיָּא וְאַרְקָא לָא עֲבָדוּ״. בַּכְּתוּבִים (דניאל ב׳:ד׳) ״וַיְדַבְּרוּ הַכַּשְׂדִים לַמֶּלֶךְ אֲרָמִּית, מַלְכָּא לְעָלְמִין חֶיִי״, וראו בפירוש פרשגן: "ונ״ל לשון שדיבר לבן הוא לשון סורסי, ועל שם סוריא נקרא סורסי דסוריא היא ארם נהרים וארם צובה שכבש דוד. ועל שם שקרובה לארץ ישראל אין לשון ארמי שלה צח כל כך".}}.

בספר מלכים{{הערה|ב' י"ח}}, כאשר רבשקה שליחו של סנחריב מלך אשור מגיע לירושלים וקורא לתושביה להיכנע; רבשקה מתבקש על ידי שריו של חזקיהו לדבר ארמית: "דבר נא אל עבדיך ארמית כי שומעים אנחנו ואל תדבר עמנו יהודית באוזני העם אשר על החומה".

בספרים עזרא ודניאל ישנם פרקים הכתובים בארמית מקראית, וכן פסוק אחד בספר ירמיהו{{הערה|פרק י', פסוק י"א}}.