לדלג לתוכן
תפריט ראשי
תפריט ראשי
העברה לסרגל הצד
הסתרה
ניווט
עמוד ראשי
ברוכים הבאים
שינויים אחרונים
פורטלים
ערך אקראי
צור קשר/תרומה
חב"דפדיה
חיפוש
חיפוש
מראה
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
כלים אישיים
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
דפים לעורכים שלא נכנסו לחשבון
מידע נוסף
תרומות
שיחה
עריכת הדף "
חזקת שלש שנים
" (פסקה)
ערך
שיחה
עברית
קריאה
עריכה
עריכת קוד מקור
גרסאות קודמות
כלים
כלים
העברה לסרגל הצד
הסתרה
פעולות
קריאה
עריכה
עריכת קוד מקור
גרסאות קודמות
כללי
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף
מראה
העברה לסרגל הצד
הסתרה
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==גדר הדין== האם חזקת שלש שנים משמשת למעשה כראיה, או לא? כלומר כאשר ישנם עדים המעידים על כך שאדם מסויים התגורר בקרקע במשך שלשה שנים, האם יש בכך עדות גם על בעלותו בקרקע, או שהעדות היא רק על המציאות שהאדם התגורר בקרקע במשך שלושה שנים, ורק שלאחר מציאות זאת נקבע דין - אם מכח תקנה או טענה אחרת - שהקרקע בחזקתו כל זמן שלא יוכח אחרת. יש לתלות שאלה זו במספר יסודות: האחת הנזכרת (אם חזקת שלש שנים היא חזקת בעלות או תקנת חכמים), וגם לפי הצד שחזקת שלש שנים היא חזקת בעלות, יש לתלות שאלה זו בספקות האחרונים{{הערה|בקונטרס הספיקות}} אם חזקה היא הכרעה או הנחה במקום של ספק כלומר הנהגת התורה במקום שאין ראיה. הנפקותא ההלכתית משאלה זו היא כזאת: יבא אדם ויעיד, בעדות של עד אחד שהיא עדות המועילה רק לענין שבועה, שאדם אחר החזיק בקרקע במשך שלשה שנים. האם יכולה עדות כזאת להועיל לפטרו משבועה (לפי הדעה ש[[עד המסייע]] פוטר משבועה)? בשולחן ערוך (חושן משפט סימן קמ"ה) נפסק: "אם הביא עד אחד שאכלה ג' שנים, מחזיר הקרקע ולא הפירות, מהאי טעמא. ואין צריך לומר כשאין עדים כלל על אכילת הפירות שמחזיר הקרקע ולא הפירות... בכל אלו, ישבע המערער שלא מכר ולא נתן לו כלום, ותחזור לו הקרקע, וישבע המחזיק שאינו חייב לו כלום מהפירות שאכל, ויפטר". השאלה היא האם פסק ה[[שולחן ערוך]] שהמחזיק חייב לישבע שאינו חייב למערער מהפירות שאכל בקרקע, היא גם באופן שהעד מעיד שאכלה ג' שנים? לכאורה לפי הדיעות בראשונים שעד אחד המסייע פוטר משבועה, אם כן מכיון שיש עד אחד שמעיד שאכלה שלש שנים, אזי אם נחשיב חזקת שלש שנים כראיה, נמצא שיש כאן עד המסייע, כלומר עד המעיד שהקרקע שייכת למחזיק. בשאלה זו דנו גדולי הפוסקים. בעל התרומות{{הערה|שער כ"א ח"ה דין ב'}} הביא ראי' מסוגיא זו שאכן עד אחד המסייע אינו פוטר משבועת היסת, והיינו לפי פסקו של הרמב"ם{{הערה|פי"ו דטוען}} והשולחן ערוך כאן שחייב הנתבע לישבע שבועת היסת בפירות שאכל ויפטור מהם, אף על פי שיש עד המסייעו שמעיד שאכלה שלשה שנים שהרי לעדותו הפירות הם שלו. ודבריו הובאו ב[[בית יוסף]]{{הערה|סוף סימן פ"ד}}. והטור שם חלק על בעל התרומות, ואת סברתו ביארו ה[[מהרי"ט]] ו[[כנסת הגדולה (פוסק)]] שהעד אינו מעיד רק שאכלה ג' שנים אבל אינו מעיד בבירור שהיא שלו כלומר שחזקת שלש שנים אין לה תוקף של ראיה אלא הנהגת [[חזקה]] בלבד, וכדבריהם תירץ הגידולי תרומה שם והפליא בתירוץ איך שאינו מבין הראי' כלל.
תקציר:
לתשומת ליבך: תרומתך לאתר חב"דפדיה תפורסם לפי תנאי הרישיון GNU Free Documentation License 1.2 (אפשר לעיין בדף
חב"דפדיה:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינך רוצה שעבודתך תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאחרים יוכלו להעתיק ממנה תוך ציון המקור – אין לפרסם אותה פה.
כמו־כן, שמירת העריכה משמעה הבטחה שכתבת את הטקסט הזה בעצמך או העתקת אותו ממקור בנחלת הכלל (שאינו מוגבל בזכויות יוצרים) או מקור חופשי דומה.
אין לשלוח חומר מוגבל בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)