עריכת הדף "חיים עוזר גרודזינסקי" (פסקה)

== קשריו עם אדמו"רי חב"ד ==

רבי חיים עוזר לא נקט בפעולות נגד ה[[חסידים]], ואף להיפך, הוא היה ידידם של [[אדמו"ר הרש"ב]] ואחר כך של [[אדמו"ר הריי"צ]] ועבדו יחד בכדי לפעול להחזקת היהדות למרות התנגדותה של הממשלה הרוסית, הוא נטל חלק ב[[אסיפת הרבנים|אסיפת הרבנים עת"ר]] שנערכה בתר"ע שאורגנה על ידי [[אדמו"ר הרש"ב]] וגם חתם עמו יחד על ה'קול קורא'ס השונים בדורו{{הערה|1=[http://old2.ih.chabad.info/newvideo/video.php?id=422 הרבי לר' צבי כהנא] - [[חלוקת דולרים]], [[סיון]] [[תש"נ]]}}.

בשנת תרס"ב, כאשר הרבי הרש"ב כתב את מכתבו המפורסם בו מבאר שי"ט כסלו הוא ראש השנה לדא"ח (עיין ערך: ראש השנה לחסידות), ערכו החסידים בוילנא סעודה גדולה מיד כאשר הגיע לידיהם מכתבו של הרבי. אחד מרבני וילנא ששמע על הסעודה שעורכים החסידים ועל כך שהם מתייחסים לי"ט כסלו כאל ראש השנה – מיהר לספר זאת לגאון הרב חיים עוזר גרודזנסקי, ומילא פיו שחוק באמרו כי במשנה נזכרו רק ארבעה ראשי שנים, ואילו אצל החסידים הם חמישה. השיב הגאון לאותו מלהג שלמרות שהיה חבר הבית-דין ונחשב בין גדולי הרבנים, אבל הנהיג כמה קוּלוֹת בסדר דבה"ב ויום כיפור קטן ועוד בענייני הנהגה, מה שהגאון ר' חיים עוזר הצטער על זה, וכשסיפר לו על אודות האגרת דר"ה של חסידות השיב הגאון ר' חיים עוזר: "בא זיי קומט צו און בא אונז ווערט ווייניקער" (=אצלם נוסף עוד, ואצלנו פוחת). (קונטרס ומעיין, בהקדמה, עמ' 25). 

מסופר{{הערה|עדותו של הגאון רבי יהודא גרשוני, נרשם מפי הרב מרדכי שרפשטיין, 'שנים ראשונות' תקליטור 4.}} כי ב[[י' סיוון]] [[תרצ"ב]] שוחחו ר' [[ברוך בער לייבוביץ']] ור' [[חיים עוזר גרודז'ינסקי]] בהערכה ובהתפעלות על גדולתו ו[[מסירות נפש]] [[אדמו"ר הריי"צ]].

השתתף בחתונת בתו של [[הרבי הריי"צ]], הרבנית [[שיינא הורנשטיין]], והרבי הריי"צ ערך אז ריקוד עם גדולי ישראל בו השתתף. השתתפותו זו בחתונה הייתה חריגה משום שלא היה הולך לחתונות אולם כאשר קיבל את ההזמנה לחתונה ששלח אליו הרבי הריי"צ אמר (תוכן) {{ציטוטון|הרבי שולח - צריך ללכת}}{{הערה|מפי הרב [[ישראל זאב גוסטמן]] שסיפר זאת לרב [[יצחק דוד גרונר]] - תשורה צירקינד תשע"ה ע' 9}}.

הרב שמואל זלמנוב כותב:
"בהיותי בחורף שנת ת"ש – בתור פליט מוורשה – לרגלי פרעות המלחמה בעיר ווילנא, באתי לקבל פני המרא דאתרא הגאון רח"ע זצ"ל, ובהמשך שיחתנו ביקש ממני להראות לו איזה חידושי תורה בכתב, מפני – כך התאונן לפניי – שקשה לו הדיבור בדבר עיוני מצד חולשתו. הבאתי לו את קובצי "התמים" שיצא בעריכתי בתור עורך כללי.
 
עברו שבועות אחדים והוכרחתי לנסוע מווילנא בדרכי לארצות הברית, ונכנסתי לקבל ברכת הפרידה מהגאון רח"ע ז"ל. כשנכנסתי לחדרו מצאתיו כשהוא שוכב על ערש דוי – היתה זו מחלתו האחרונה ל"ע – ועל־ידו מונח הכרך של קובצי "התמים".
 
כידוע ישנם ב"התמים" כמה מדורים: שערי תורה, שערי חסידות, אגרות קודש, וביניהם מכתבים רבים מכ"ק רבותינו הקדושים על שיטת החסידות בכלל ותורת חב"ד בפרט.
 
שאלתי את הגרח"ע ז"ל את חוות דעתו על קובץ התמים, כוונתי היתה בעיקר על חידושי התורה הנמצאים בו מרבני חב"ד ותלמידי ישיבת תומכי תמימים, ועל זה ענה לי: יע, גאנץ פיינע תורה, גוטע תורה, אבער דאס איז דאך ביי אונז קיין חידוש ניט, איך לייען איבערהויפט די שערים וועגן חסידות און סיפורי החסידים, דאס איז ביי מיר געוולדיגע נייעס וואס כ'האב פריער ניט געוואוסט (=כן, חידושי תורה יפים, חידושי תורה טובים, אבל בזה הרי אינו שום חידוש אצלנו, אני קורא בעיקר במדורים על חסידות וסיפורי חסידים, אלו אצלי חדשות שלא ידעתי עליהן קודם).
 
ובשחוק קל המשיך: לייענדיג דעם התמים ווער איך אליין א שטיק חסיד... (=בקריאתי ב"התמים" אני נעשה בעצמי "חתיכת" חסיד..) וביקש ממני שאשאיר אצלו את "התמים" לעוד זמן מה.
 
בעת ברכת הפרידה ביקש ממני הגרח"ע ז"ל למסור דרישת שלום מיוחדת לכ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע שנמצא אז בריגא בדרכו לארצות הברית, ולמסור דבריו אודות הרושם שעשה עליו "התמים"". (הרב שמואל זלמנוב, "ביטאון חב"ד", כסלו תשל"א, גיליון מס' 13 (32), עמ' 25-24).