עריכת הדף "טומאת מת" (פסקה)

==פרטי ההלכות==
===טומאת מגע===

אדם שמת, מטמא כל אדם הנוגע בו, בין אם המת היה [[זכר|איש]] או [[אישה]], [[גוי]] או [[יהודי]], גדול או קטן, ואפילו [[עובר]] (ש[[הריון|הריונו]] נמשך לפחות ארבעים יום){{הערה|1=משנה מסכת אהלות פרק יח משנה ז}}. אדם או כלים שנגעו במת, נקראים '''טמא מת'''. כדי להיטהר, יש [[הזאה|להזות]] על הטמא [[מי חטאת]] (מים חיים אשר בהם [[אפר פרה אדומה]]) ביום השלישי שלאחר טומאתו{{הערה|ככל שחלפו יותר משלשה ימים מהזמן בו נטמא, ייחשב תמיד היום שבא להזאה כ"יום השלישי", ולאחר ארבעה ימים יקבל את הזאת "היום השביעי".}} וביום השביעי. לאחר מכן עליו [[טבילה|לטבול]] ב[[מקוה]], ורק בערב ייטהר (אדם זה נקרא [[טבול יום]]), כך שתהליך הטהרה נמשך לפחות שבעה ימים מיום הנגיעה במת ("'''[[טומאת שבעה]]'''").

===טומאת אוהל===

קיים אופן נוסף בו המת מטמא את השוהים בקרבתו, והוא [[טומאת אהל]], כאשר האדם או הכלי מאהיל על המת, או כאשר המת מאהיל על אדם או כלי, או כאשר האדם או הכלי נמצא עם המת תחת אותה קורת גג. לגבי טומאת אהל ישנה מחלוקת [[תנאים]] ו[[ראשונים]], האם היא קיימת רק במת יהודי או גם במת גוי.{{הערה|1=בתלמוד בבלי מסכת יבמות דף סא עמוד א נאמר, שלדעת [[רבי שמעון בן יוחאי]] גוי אינו מטמא באהל, וחכמים חולקים עליו. הרמב"ם בהלכות טומאת מת פרק א הלכה יג פסק כרשב"י, ואילו ה[[תוספות]] ביבמות שם פסקו כחכמים.}} גם '''קברו של המת''' מטמא את הנוגע בו או מאהיל עליו, גם אם לא האהיל מעל גופת המת שבתוכו{{הערה|1=במדבר יט,ט; רמב"ם הל' טומאת מת ב, טו.}}.

===טומאת משא===

כן מטמא המת את מי שמסיט אותו או את מי שנושא אותו, טומאה זו נקראת [[טומאת משא]].
===טומאה רצוצה===
טומאה הנמצאת במקום שאין לה חלל טפח להתפשט, נחשבת לטומאה רצוצה, שעל פי [[הלכה למשה מסיני]] היא מתפשטת והולכת בקו ישר למעלה עד הרקיע.

===טומאת התהום===
[[טומאת התהום]] היא טומאה המונחת במקום שאינו ידוע לאף אדם בעולם, ומכשילה את האנשים העוברים מעליה, ונטמאים מבלי לדעת שנטמאו בטומאת מת ו[[חלות|חלים]] עליהם דיני טומאה וטהרה{{הערה|{{בבלי|פסחים|פא|ב}}.}}.

===טומאת אוהלים===
טומאה נוספת הנובעת מן המת היא '''טומאת אוהלים''': [[אוהל (הלכה)|אהל עראי]] שנמצא בו מת - נעשה בעצמו "[[אב הטומאה]]".{{הערה|1=במדבר יט, יח: "והיזה על האהל ועל כל הכלים", כלומר שגם האהל עצמו נטמא.}} לעומת זאת, בית קבע שהמת נמצא בו - אינו נטמא, אלא רק אנשים וחפצים שנמצאים בו טמאים. בעניין זה יש להבדיל בין המושג "טומאת אוהל", שפירושו שהמת מעביר טומאה לכל מי שנמצא איתו תחת אותה קורת גג לבין המושג "טומאת אוהלים", שהתייחד לדין זה שהאוהל עצמו נטמא. על כך אומרת המשנה המפורסמת: "כל היוצא מן העץ אינו מיטמא טומאת אוהלים אלא פשתן"{{הערה|משנה מסכת שבת פרק ב משנה ג, שנאמרת בהרבה מקהילות ישראל ב[[קבלת שבת]]}}, כלומר: כל חומר מן הצומח שעושים ממנו מבנה - דינו כבית קבע, שאינו נטמא בעצמו אלא רק מעביר את הטומאה למה שבתוכו, פרט לפשתן, שגם הוא עצמו נטמא.