עריכת הדף "יוסף יהודה מרטון" (פסקה)

==התקרבותו לחב"ד==
בשנת [[תשי"ז]] הכיר בחיפה את הטרקטוריסט החסידי הנודע הרב [[ראובן דונין]] שמשך אותו ל[[לימוד החסידות|לימוד חסידות]] והשפיע עליו להתקרב לחב"ד. בעידודו ובהשפעתו של ר' ראובן החליט ללכת לביקור בישיבת [[תומכי תמימים לוד]] - ואף זכה לקבל על כך ברכה חמה מהרבי. הוא הוקסם מהישיבה והאווירה הטהורה והמיוחדת שכבשה את ליבו, עזב את כל עיסוקיו בחיפה ונותר ללמוד חסידות אצל ה[[משפיע]] הרב [[שלמה חיים קסלמן]], שם גם רכש ידידים רבים ובהם האחים לבית [[ליפסקר]]{{דרושה הבהרה|איזה?}} , הרב [[יצחק צבי אייזנבך]], הרב [[יצחק יהודה ירוסלבסקי]], הרב [[אליהו לנדא]], הרב [[מאיר צבי גרוזמן]] והרב [[משה נפרסטק]], האחים [[מזרחי]]{{דרושה הבהרה|איזה?}} ועוד. בהוראתו וברכתו של הרבי החל לנצל את ידיעותיו וכישוריו המוזיקליים בכרם חב"ד - לשחזר [[ניגונים]] עתיקים ולהפיצם בין החסידים, לרשום [[ניגונים]] מפיהם של זקני החסידים ולסייע בכל דרך לפעילות חברת [[ניח"ח]] עליה הופקד ידידו הרב [[שמואל זלמנוב]].

בשנת [[תשי"ח]] חיבר את המילים [[ניגון ופרצת|'ופרצת ימה ונגבה']] ללחן הדוברוונאי שלא היה ידוע עד אז בין החסידים. הניגון התקבל על ידי [[הרבי]], והפך להמנון כמעט רשמי של כלל הפעילות הציבורית של חסידי חב"ד ב[[הפצת המעיינות]] בעולם כולו.

בתקופת לימודיו בישיבה, היה נוסע מידי פעם לשבות ביישובים שונים יחד עם מספר מחבריו, ועושה נפשות לחסידות חב"ד{{הערה|בין תוצאות פעולותיהם, ניתן למנות את הביקור בקיבוץ משואות יצחק, שפעל את התקרבותו של הרב [[חיים בנימיני]], ראש ישיבת חב"ד בפטרפוליס בברזיל.}}.

בשנת [[תשי"ט]] התבקש על ידי הנהלת רשת אהלי יוסף יצחק להתגייס למשימת חינוך - והפך למנהל ראשון של בית הספר של '[[רשת אהלי יוסף יצחק]]' ב[[לוד]]. עם הגעתם של עולי רומניה וצפון-אפריקה, התבקש להקים ולנהל את בית הספר במעברת עיר גנים, מוסד חינוך המפאר עד היום את שכונת "עיר גנים" במערב ירושלים.

הרב יוסף יהודא מרטון [[נישואין|התחתן]] עם חנה גיטל בת ר' יחיאל גולדברג - נפטרה בדמי ימיה בתאריך ב טבת תשל"א -, והצטרף לגרעין המייסד של קהילת חב"ד בשכונת פאג"י סנהדריה (בראשות ידידו הרב [[טוביה בלוי]] שליט"א). למרבה הצער לאחר כמה שנים חלתה רעייתו ונפטרה בדמי ימיה. כעבור מספר שנים נישא בשנית לשיינדל ועבר לשכונת "בית וגן" שם יסד עם חבריו הרב אריה שלמה יקונט, הרב קלמן שמואלביץ, הרב אברהם זלמן ויינר, הרב אברהם שלמה פבזנר וחסידים נוספים את [[בית הכנסת]] החב"די בו התקרבו עשרות רבות מקרב בני הישיבות בבית וגן.

בשנת [[תשכ"ו]] על פי בקשת הרב [[משה סגל]] ובברכת הרבי, ייסד את המקהלה החב"דית הראשונה, שהייתה מורכבת מחסידי חב"ד מ[[כפר חב"ד]] ומ[[ירושלים]] (ביניהם: ר' [[זלמן ברונשטיין]], ר' [[אברהם ליסון]], ועוד), שנחלה הצלחה רבה בהופעותיה בקיסריה ובמקומות נוספים.

לאורך השנים עסק בהוצאה לאור של תקליטי [[ניחו"ח]], ובכתיבת תווים של ניגוני חב"ד, ואף שימש ככתב קבוע של מדור הניגונים ב[[בטאון חב"ד]].

בשנת [[תשמ"ח]], לרגל [[שנת הקהל]], הלחין ניגון עם מילות הפסוקים העוסקים במצוות ה'הקהל' מתוך חומש דברים: "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות, בבוא כל ישראל לראות את פני ה' במקום אשר יבחר. הקהל את העם, האנשים והנשים והטף.. למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלוקיכם, ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת". הניגון לא פורסם אז כל כך, ובשנת הקהל [[תשע"ו]], הוקלט מחדש וזכה לפרסום רב.

נפטר ב[[כ"ט כסלו]] [[תשע"ד]] נר חמישי של [[חנוכה]] אחרי מחלה קשה.