עריכת הדף "לאלפים" (פסקה)

==בחסידות==

אמרו בזהר אית חסד ואית חסד, שהם [[רב חסד]] ונוצר חסד. דהיינו [[נוצר חסד]] הוא חסד שעושה השם יתברך על ידי הצדיקים, וזהו "נוצר חסד [[לאלפים]]", פי' הקב"ה נוצר חסד בשביל הצדיקים הנקראים אלפי"ם, שהם אלף [[חכמה]] אלף [[בינה]]. אבל ה"רב חסד" שהקב"ה עושה למענו בשביל קיום העולם, כדרכו להטיב לברואיו, הוא חסד גדול ורב מאוד להגדיל חסדו עם בריותיו. וה"נוצר חסד" הוא שהוא מצמצם שכינתו ומאיר בעולמות כפי כח המקבלים, כנשר יעיר קנו, נוגע ואינו נוגע, והאור הוא [[מטי ולא מטי]], שאם לא כן היו העולמות מתבטלים ממציאותם מחמת בהירות האורות, והיה לאי"ן. וזהו עולם חסד יבנה. והחסד הבאה על ידי התעוררות הצדיקים נאמר בו בראשית, בשביל ישראל הנקראים ראשית, והם הצדיקים הנקרא ישראל כנודע. 

רק נאמר כי נער ישראל ואוהבהו, ונאמר כי קטן יעקב, פירוש כי עיקר התפארות שמתפאר בישראל אם הוא מחזיק את עצמו במדת ענוה ומקטין עצמו כקטן ונער, דכתיב כמים פנים אל פנים וגו'. ואם הוא מקטין את עצמו ואינו חושב עצמו לכלום, אז כביכול גם הש"י מצמצם שכינתו ושורה עליו. משל לאב שיש לו בן קטן ואהוב מאוד. והנה כשרוצה האב להשתעשע עם בנו הקטן החביב בכדי להיות לו לנחת, הנה האב לא ידבר עמו כפי שכלו הגדול והרחב, מפני שהבן לא יכול לקבלו ולהבינו. אלא מחמת גודל [[אהבה]] [עזה שיש לבנו חביבו] מצמצם שכלו הגדול [והרחב] עד אין קץ, ומדבר עם בנו כפי שכלו הקצר והקטן. וזה יכול הבן להשיגו, ומשיב לאביו כפי שכלו, ויש לאביו נחת גדול מזה. וזהו אפשר לומר שהוא מרומז בתיקונים רקיע וניצוץ. פי' לפי שכלו של האב הוא דומה לרקיע שהוא שכל המתפשט ורחב עד מאוד, וכשהוא מצמצם שכלו כפי שכל בן הקטן נעשה מרקיע ניצוץ. לכך בנקודת [[קמץ]] הניצוץ תחת הרקיע.

וכל זה הוא אם האדם מקטין את עצמו כנזכר. אבל אם במה הוא נחשב ומחשיב את עצמו למה, ואין לו מדת ענוה, ואם כן כמים פנים אל פנים גם הקב"ה כביכול אינו מצמצם שכינתו, ומחמת רוב בהירות האור הוא מתבטל. אף שהוא צדיק הוא דומה כנר בפני האבוקה, ומתבטל אורו ואינו מועיל במעשיו כלום{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/magid/ot/29/140&search=%D7%A8%D7%91+%D7%97%D7%A1%D7%93 אור תורה שלח עמ' קמ]}}.