עריכת הדף "מים" (פסקה)

==בקבלה ובחסידות==
במקורם המים נמשכים מ[[ספירת החכמה]]{{הערה|ראה תורת מנחם חלק כ"ד עמוד 105}}.
===מים העליונים ומים התחתוניים===
{{ערך מורחב|מים התחתונים}}
ביום השני ל[[בריאת העולם]], ברא [[הקב"ה]] את המים, וחילקם ל[[מים העליונים]] ומים התחתונים, [[שמים]] ו[[ים]].
ב[[תיקוני זהר]]{{הערה|תיקון ה' (יט, ב).}} נאמר על המים התחתונים: {{ציטוטון|מים תחתונים אינון בוכין ואמרין: אנן בעינן למהוי קדם מלכא}}. (=המים התחתונים בוכים ואומרים: אנו רוצים להיות לפני המלך הקב"ה).

בחסידות מוסבר כי ישנם מעינות הבוכים מאות בשנים על אשר מזדמן יהודי לאותו מוקם, ורוחץ ידיו ומברך על נטילת ידים, או שותה לצמאו ומברך תחלה וסוף.
===מים נוקבין===
{{ערך מורחב|העלאת מיין נוקבין}}
למרות שהמים נמשלים כנגד מידת החסד, מכל מקום עיקר ענינם הוא אהבה. ולכן גם כשיש [[אהבה]] מבחינת המקבל שענינה גבורות, דהיינו [[מים נוקבין]] שהם מצד המקבל, והיא בבחינת [[אור חוזר]] מלמטה למעלה (היפך מים שטבעם לילך מלמעלה למטה כענינה של מידת החסד שהיא השפעה למטה), מכל מקום היא נקראת בשם מים להיות ענינה [[אהבה]] ואחדות, להוציא מאש שבחינתה היא גבורות וצמצומים.
===התורה===
הגמרא {{הערה|[[תענית]] ז' ע"ב.}} ממשילה את התורה למים, "למה נמשלו דברי תורה למים (דכתיב הוי כל צמא לכו למים), לומר לך: מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה". מאמר זה מובא לרוב בחסידות כמשל לשני עניינים המתארים מהות '''התורה''' (ולא רק את הביטול והשפלות הנדרשים '''ללימוד וקיום''' התורה):

'''א.''' כשם ש'''המים שייכים למטה''' כך התורה שייכת דוקא לתחתונים{{הערה|כך מבאר הרבי בד"ה ויקרא אל משה תשל"ב אות ו' את דברי אדמו"ר הזקן בתניא פרק ה'.}} ולא לעליונים{{הערה|וזהו הדיוק בתניא שירדה '''ממקום כבודה''' (כבוד הוא גילויים) ולא '''ממקומה'''}}. הכוונה במשל זה היא למים לעומת שאר היסודות (ולא לעומת נוזלים אחרים): מבין ארבעת היסודות רק המים "מחפשים" לרדת, שלכן למרות ש"הארץ יבשה וקרה והיא כבידה מכולם והמים '''קלים''' ממנה"{{הערה|רמב"ם, יסודי התורה פרק ד.}} הנה כשיש להם אפשרות יורדים המים '''מתחת''' לארץ ומגיעים עד התהום (ולכן המים הם תמיד בהשוואה, ואילו עפר יכול להיות גם הר: כי עפר אינו "מחפש" לרדת, הגם ש"מקומו" למטה מהכל הרי זה רק מצד כובדו אבל לא מצד עניינו).

'''ב.''' כשם ש'''המים לא משתנים''' בירידתם למטה (בשונה מאור השמש שמתמעט, או פרי שנופל מהעץ הרי מתנתק ממקור חיותו ועד שנרקב ונפסד), כך התורה לא השתנתה בירידתה אלא נשארה במהותה ועצמותה כמו שהיא למעלה{{הערה|לקוטי תורה במדבר, דף א' עמ' ג.}}.


במקום אחד{{הערה|אמרי בינה שער ק"ש עט ד.}} מביאה החסידות את המים כמשל '''לפעולת''' התורה על הנפש: התורה נקראת "מי הדעת{{הערה|[[רמב"ם]] הל' מקוואות יא יב.}}. הדעת היא המולידה ומקיימת את המידות{{הערה|תניא ספ"ג.}}, ו[[ה' חסדים]] הנשפעים ממנה הם "מים המגדלים את הוולד" (כדוגמת מי ה[[חלב]] המגדלים את איברי התינוק). היינו, כשם שהחלב מגדל את האיברים כך מי התורה מגדלים את אברי הנשמה{{הערה|תורה אור תרומה דף פ' ע"א.}} (ולכן מי שאינו לומד תורה נשאר גם בגדלותו בגדר '''תינוק''' (שנשבה)).