עריכת הדף "מערכת העיכול" (פסקה)

==במבט תורני==
האברים הפנימיים האחראים על העיכול קרויים בלשון התורה בשמות שונים כגון 'בני מעיים', 'כרס', 'קיבה'{{הערה|הזרוע והלחיים והקיבה".}} ו'קרביים'{{הערה|"ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו" (תהלים קד, א), "ראשו על כרעיו ועל קרבו" (שמות יב, ט), משנה תמיד ד, ב: "והקרביים מדיחין אותן שלשה פעמים במיעוטה".}}.

לתהליך העיכול יש השלכות הלכתיות, כגון בנוגע לשיעור הזמן שעדיין ניתן לברך אחרי האכילה{{הערה|ברכות ח, ז: "עד אימתי הוא מברך עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו", והוא משעה שהתחיל להיות רעב. ובאכילה מועטת השיעור כדי הילוך ד' מילין דהיינו 72 דקות (מג"א אורח חיים קפד, ה סק"ט).}}, וכן לזמן שצריך להמתין בין אכילת בשר וחלב{{הערה|לאחר אכילת בשר צריך להמתין שש שעות היות וזמן העיכול שלו ממושך יותר, ואילו לאחר אכילת חלב שמתעכל מהר יותר, צריך להמתין שעה אחת בלבד למנהגנו, אך במאכלי חלב שזמן העיכול שלהם ארוך יותר כגון גבינות קשות וכיוצא בזה, יש להמתין שש שעות כמו לאחר אכילת בשר.}}.

פרטים רבים הנוגעים למערכת העיכול נידונים בהלכה בהקשר לשחיטת בעלי חיים, באם מוצאים מומים באיברים אלו, ואלו חלקים מתוכם ניתן להכשיר לאכילה וכיצד.

בהלכה מופיע שאדם צריך להיפנות מנקביו קודם התפילה{{הערה|ברכות טו, א. וסמכו דבריהם על הפסוק בעמוס ד, יב: "הִכּוֹן לִקְרַאת אֱ-לֹוהֶיךָ יִשְׂרָאֵל", קהלת ד, יז: "שְׁמֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵּית הָאֱ-לֹוהִים".}}, ואף לא להתפלל עם קיבה מלאה, על יסוד מה שלומדים מהפסוק "וכל קרבי את שם קדשו"{{הערה|אור התורה תהלים שפג (וראה בתורה אור סוף דיבור המתחיל 'בשלח פרעה' בביאור מאמר חז"ל הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו).}}.