עריכת הדף "עשרים וארבע" (פסקה)

==בתורת החסידות==
בתורת החסידות מוסבר על יסוד דברי הזוהר, שהמספר כ"ד מורה על ההתלבשות האלוקית בתוך הטבע, [[יחודא תתאה]], מה שבא לידי ביטוי בכך שהפסוק [[ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד]] כולל כ"ד אותיות, ועל אף שהוא מדבר על יחוד שמו יתברך, לא מוזכר בו השם האלוקי בפירוש, כי הוא מורה על ההתעלמות האלוקית בתוך הבריאה.

על יסוד זה מבואר גם שזהו הטעם הפנימי לכך שהנס של נצחון המלחמה ב[[חנוכה]] התרחש בכ"ד כסלו, אך חז"ל קבעו את החג על נס פך השמן שהוא במספר כ"ה דווקא, המורה על [[יחודא עילאה]] גילוי האלוקות שלמעלה מהעולם{{הערה|מאמר 'ואתה ברחמיך הרבים' תרח"ץ, וביאורו במאמר ד"ה זה משנת תשמ"ח.}}.

בנוסף מבואר, שמספר זה קשור עם דין וגבורה, מה שבט לידי ביטוי בכך שלמעלה יש כ"ד בתי דינין{{הערה|אדרא רבא זוהר חלק ג' קלו ב ("ותניא עשרין וארבע בתי דיני משתכחין בהאי מצחא"), ובאדרא זוטא, זוהר חלק ג' דף רצג ב.}}, ולכן דווקא במספר עלול להתעורר קטרוג, גם אם מדובר במעשים כאלו שמצד עצמם אינם חמורים כל כך, דוגמת כ"ד קרונות של בית רבי שנכנסו לעבר שנה בלוד ונכנסה בהם עין הרע ומתו{{הערה|ירושלמי סנהדרין א, ב: "מעשה בעשרים וארבע קרונות של בית רבי, שנכנסו לעבר שנה בלוד ונכנסה בהן עין הרע ומתו כולם בפרק אחד".}}, וכן מיתתם של כ"ד אלף תלמידי רבי עקיבא על כך שלא נהגו כבוד זה בזה{{הערה|לקוטי שיחות חלק ל"ב עמוד 151 והערה 25, תורת מנחם תשד"מ חלק ג' עמוד 1732.}}.