עריכת הדף "פרעות תרפ"ט" (פסקה)

==השתלשלות האירועים==
יום למחרת ההפגנה ב[[כותל המערבי]] נערכה ב[[תשעה באב]] על ידי חברי בית"ר, התקיימה הפגנה של ערבים-מוסלמים תושבי העיר{{הערה|באותה שנה [[תשעה באב]] חל ביום חמישי, ויום למחרת שהיה יום שישי הקדוש למוסלמים - נשמעו שוב קריאות שטנה, שליבו את היצרים והובילו להפגנה.}}, ובמהלכה שרפו ספרי קודש. למחרת ב[[שבת קודש]] [[פרשת ואתחנן]] ערבים פתחו בקטטה אלימה על קבוצת יהודית שהלכו ברחובות שכונת ה[[בוכרה|בוכרים]] בירושלים, והרגו את אחד מחברי הקבוצה. ביום שלישי התקיימה לוייה המונית, שהפכה להפגנה יהודית עם קריאות לנקמה.

בעקבות ההתלהטות, הגיעו ערבים מכפרים הסמוכים לירושלים והתכנסו במתחם הר הבית, ובדרשת יום השישי (הקדוש למוסלמים) המופתי נשא דרשה בהשתתפות קהל רב. גם בפעם הזו דרשתו הייתה מלאת שטנה, ועם סיום הדרשה החלה צעדה המונית של מוסלמים חמושים שיצאה דרך שער שכם, והמשיכה לכיון השכונות היהודיות, כשהם טובחים ביהודים שהם פוגשים, ושורפים בתים פרטיים ו[[בית כנסת|בתי כנסת]].

כאשר הגיעה התהלוכה לשכונת מאה שערים, הרב אהרון פישר נעמד מול הצעדה וירה באקדח לעבר ראש הצועדים, והניס את ההמון הערבי לאחור, ובכך עצר את תהלוכת המוות.

למחרת, ב[[שבת]] [[פרשת עקב]] [[י"ח אב]] נמשכו הפרעות ב[[חברון]], כשהערבים המקומיים רוצחים באכזריות את רוב התושבים היהודים, ומוחקים את הקהילה המקומית כליל. רק מספר מועט של פליטים הצליחו להינצל מההרג ההמוני בעזרתם של ידידים ממשפחות ערביות שהגנו עליהם וסייעו להם לברוח.

כאשר הערבים ב[[תל אביב]] ב[[יפו]] וב[[חיפה]] ניסו לבצע פרעות, הצליחו היהודים המקומיים (בעזרת פעילי ההגנה שהיו חמושים) להדוף את המתקפות, כשמספר ההרוגים היה מועט ביחס לחברון ולירושלים. בימים שלאחרי זה ניסו הערבים לבצע פרעות ביישובים נוספים רבים, אך לא נחלו הצלחה, בעקבות עזרתם של הבריטים.

ב[[כ"ב אב]] נמשכו הפרעות ב[[צפת]] שהחלו בשעה 5:30 אחר הצהריים עם פריצתם של פורעים ערבים לרובע היהודי, ונמשכו עשרים דקות בלבד, עד להגעת השוטרים הבריטיים שעצרו את הפורעים, אך במהלך זמן קצר זה הספיקו הפורעים להרוג רבים מהתושבים, ולהעלות את בתיהם באש.

בסך הכל נרצחו במהלך הפרעות מעל מאה ועשרים יהודים: ב[[חברון]] 67 יהודים, ב[[ירושלים]] 19 יהודים, ב[[צפת]] 18, ב[[חיפה]] 7, ב[[תל אביב]] 6, ובמקומות נוספים בארץ נרצחו עוד כעשרים יהודים. מהפורעים הערבים נהרגו במהלך המהומות מעל מאה איש.

לאחר שוך הפרעות, הממשלה הבריטית פרסמה הודעת גינוי על הערבים שביצעו את הפרעות, השעתה את הוצאת לאור של העיתונים הערביים שהשתתפו בליבוי השנאה, והקציבה 100,000 לירות לארץ ישראל לפיצוי היהודים שנפגעו במאורעות, סכום שכיסה רק חלק קטן מהנזק הכספי שנוצר.