עריכת הדף "תהלים פ"א" (פסקה)

==בחסידות==
*'''הרנינו לאלוקים עוזנו''' – ממדרשי חז"ל עולה שהמזמור קשור עם ראש השנה שאז פסק השיעבוד במצרים, אף שהגאולה בפועל היתה בניסן, וההוראה שיש ללמוד מכך היא שגם לפני שיהודי מסיים את העבודה בפועל, צריך כבר להתמלא בשמחה על ההצלחה שכבר הצליח ועל עצם הזכות לעסוק במילוי השליחות, וזה מטכסיסי המלחמה, לצאת במארש ניצחון עוד לפני שרואים את הניצחון בפועל והשמחה עצמה מביאה את הניצחון{{הערה|משיחת י"א ניסן ה'תשמ"ב.}}.
*'''כינור נעים עם נבל''' – ה'כינור' רומז לתפארת, 'נעים' לחסד, ו'נבל' לגבורה, ואף שיש מקומות שמבואר שהנבל גם הוא כנגד ספירת התפארת, היא מכיון שב[[ספירת התפארת]] עצמה יש שני ענינים, כפי שהיא כלולה מחסד וגבורה, וכפי שהיא ענין וציור בפני עצמה, ולכן כאשר מדובר על תפארת כפי שהוא כוללת חסד וגבורה אזי גם הנבל נכלל בספירת התפארת, וההוראה מכך שעבודת האדם בכל ג' העמודים שכנגד ג' הספירות, צריכים להיות מתוך שמחה ותענוג{{הערה|שיחת שבת פרשת וארא ה'תשמ"ג.}}.
*'''תקעו בחודש שופר''' – הלשון אינה 'תקעו שופר – בחודש' או 'תקעו בחודש בשופר', אלא תקעו בחודש, כיון שכוונת הפסוק לומר שהעבודה של התקיעה המורה על עבודת קבלת עול שבראש השנה, צריכה להיות 'בחודש', מלשון התחדשות', ו'שופר' מלשון שיפור ותענוג, ולתהחדש בעבודת השם למעלה מהרגילות (מכיון שכאשר יהודי הוא בבחינת "חוק" אזי כהמשך הפסוק, מעורר על עצמו בחינת דין, "משפט לאלוקי יעקב"){{הערה|ד"ה שוש אשיש ה'תש"מ. ד"ה אתם נצבים ה'תשמ"ב. וראו ספר המאמרים מלוקט חלק א' עמוד תכב (יו"ט של ראש השנה, ערב ראש השנה ה'תשמ"ג). ד"ה תקעו ה'תשכ"ט. ד"ה ויכולו השמים ה'תשמ"ח. ד"ה תקעו ה'תשכ"א. לקוטי שיחות חלק ט' עמוד 186. שיחת ליל ב' דחג הסוכות ה'תשמ"ז. ספר המאמרים מלוקט חלק א' עמוד קעו ואילך ועמוד רמז ואילך. ועוד.}}.
*'''עדות ביהוסף שמו''' – חז"ל מספרים כי בערב ראש השנה לקחו את יוסף מהבור וגילחו אותו והחליפו שמלותיו, ובפנימיות הדברים רומזת בכך התורה את הפעולה של המשכת האלוקות מחדש בעולמות, שיוסף לעומת האחים הוא היחיד שירד להתעסק עם העולם, אך לצורך הירידה מוכרח להיות צמצום, וזהו שיוסף גילח שערותיו, שאין זה שינוי בו עצמו, אלא בחינת 'צמצום' של השערות, ולאחר מכן 'ויחלף שמלותיו' שמתלבש בלבושי המלכות{{הערה|לקוטי שיחות חלק ל"ה עמוד 178 שיחת שבת פרשת מקץ ה'תשמ"ח.}}.