עריכת הדף "תהלים פ"ב" (פסקה)

==בחסידות==
*'''אלוקים ניצב בעדת א-ל''' – בחז"ל מודגש החילוק בין תפילת היחיד שנאמר בה 'אבוא אליך', כלומר שהאדם קודם והשכינה באה אליו, לבין הפסוק שלנו שעוסק במעלת הציבור{{הערה|כפי שלומדים מהמרגלים שנקראים 'עדה' אף שיהושע וכלב לא נספרים עמם, ואם כך היו עשרה.}}, שבמקום שהם מתאספים, אלוקים כבר ניצב, בלשון עבר, ובחסידות מבואר ההבדל שכאשר השכינה קודמת לאדם, אזי הכל נעשה באופן בלתי מוגבל, ולעומת זאת כאשר הדבר נעשה ביחיד והאדם קודם, זה מוגבל בגדרי התחתון בלבד{{הערה|משיחת י"א ניסן ה'תשמ"ג.}}, ומעלה זו יכולה להיות גם אצל ילדים קטנים בני 3-4 כשמתבוננים במה שכתוב{{הערה|תניא פרק מ"א, מ[[י"ב הפסוקים]].}} "והנה ה' ניצב עליו ומלוא כל הארץ כבודו"{{הערה|שיחת ל"ג בעומר לילדי ישראל ה'תשמ"ג.}}.
*'''אני אמרתי אלוקים אתם ובני עליון כולכם''' – אין כאן כפל לשון, אלא שהלשון 'אלוקים' מורה על כח ויכולת, ומבטא בחינה באלוקות שמתלבשת בעולמות ולכן שייך בה הגבלה, וגם ההתקשרות של הנשמות באלוקות הקשורה עם בחינה זו היא התקשרות מוגבלת. לעומת זאת הלשון 'בני עליון' מרמז על קשר עליון ביותר, דוגמת בנים שהם מציאות אחת עם האבא, ולכן גם בלשון זו נאמר "ובני עליון כולכם" שכולל הן את הנשמה והן את הגו, כי דווקא על ידי הגוף מתגלה הקשר העליון והעצמי הזה של ישראל באלוקות{{הערה|שיחת שבת פרשת מטות מסעי ה'תשכ"א.}}.
*'''קומם אלוקים שפטה הארץ''' – למרות שנאמר כאן הלשון 'אלוקים' שמורה בדרך כלל על בחינת דין, אלא הכוונה כאן למשפט של רחמים, כי בשונה ממשפט גשמי שצריך להכריע או כמו הדין או כמו הרחמים, במשפט התורה השלישי המכריע גורם שיתגלה האמת של הענין, שמביא לכך שכל צד מרגיש שהמכריע פסק כמוהו, וזו מעלת הרחמים שבכוחה לכלול חסד וגבורה יחד{{הערה|לקוטי שיחות חלק כ"ג עמוד ד'346 – מכתב כללי ערב חג השבועות ה'תשמ"ג.}}.